רקע

בתוכנית הליבה הכרנו ובנינו אמון וחיבור. למדנו יחד את הבעיה על שלל גווניה. פרמנו את ההקשרים הפיזולוגיים והאנרגטיים ואת סיפור המקרה. בעזרת האבחון המקיף דייקנו את צמחי המרפא המותאמים אישית לאדם ולבעיה. נעזרנו בתזונה ככלי טיפולי מותאם אישית התומך בעבודת הצמחים.

אחרי שבנינו בעזרת צמחי המרפא והתזונה "אדמה מרפאת" , המשכנו לחבר לחיים, לעולם הפנימי, להקשרים של גופנפש השזורים בכל בעיה בגוף או בנפש. אז נפתחנו לשיטת הטיפול העוצמתית של "המסע". וכך יצרנו אינטגרציה של עבודה המשלבת צמחי מרפא ותזונה בתהליכי גופנפש.

פעמים רבות די היה בתוכנית הליבה על מנת להגיע לריפוי מלא או מספק של הבעיה. לעתים ריפוי הבעיה המקורית העלה את הרצון להמשיך ולעבוד על בעיות נוספות שקודם היו "ברקע".

בשלב הזה, אם מבינים שבאה העת להעמקה אל רבדים עמוקים יותר של הבעיה, מוצעת התוכנית "מהגוף אל הנפש".

התוכנית באופן כללי

המטרה של התוכנית היא לשמר ולהעמיק את הדיוק בבניית אדמה מרפאת (צמחי מרפא ותזונה טיפולית מותאמת אישית), יחד עם דגש ברור להעמקת התהליכים לריפוי ושינוי רב עוצמה, שבכוחו לעורר את חוכמתו האינסופית של הגוף האנושי.

היא בנויה מ- 6 מפגשים. מפגש "המסע" ומפגש אינטגרציה לסירוגין. סה"כ 3 מפגשי "המסע" ו- 3 מפגשי אינטגרציה, כאשר בין מפגש למפגש נשמר פרק זמן בן שבועיים; כלומר מפגש "המסע" ייעשה כל חודש בקירוב.

מפגשי "המסע" שיוצעו יהיו מהסוגים המתקדמים יותר של השיטה. מפגשי האינטגרציה יאפשרו עיבוד משותף של תובנות "המסע" ועיגון שלהם בתהליך גם בהקשרו הפיזי. וכך בד בבד המסעות תינתן תשומת הלב לעבודה עם צמחי המרפא הנעשית לצידם.

הסינרגיה בין הדרכים היא עוצמתית מעין כמוה!    

פירוט שלבי התוכנית (שבועיים- שלושה בין מפגש למפגש)

מפגש ראשון: "המסע הפיזי"

מפגש שני: אינטגרציה+ הכרת טיפוס האניאגרם

מפגש שלישי: "מסע נו אגו" (ע"פ טיפוס האניאגרם)

מפגש רביעי: אינטגרציה ו follow up על המצב הגופני/הבעיה עד כה

מפגש חמישי: "מסע מטרת חיים" או "מסע- התהליך הייחודי"

מפגש שישי: סיכום תהליך. קבלת סט כלים ליישום עצמי אם נבחר לסיים את התהליך, או תכנון המשך דרך משותפת, בהתאם למטרות הטיפול המקוריות או המעודכנות.

 

הפוסט מהגוף אל הנפש- תוכנית המשך להעמקה טיפולית הופיע לראשונה ב-healing forest.

אחרי שנה של חיבור לעשרות צמחים, לתבונתם, לתבונת היער ולהכרה בהיותנו חלק מאותו כוח חיים מרפא.

אחרי שנה של סיפורים, זמן מסביב לאש, ונוכחות חיה בכל מזגי האוויר.

אחרי שנה של רקיחות, חלטרוח"ים, השריות וסחיטות, שהתגלמו והתגבשו לארון רפואות צמחי ביתי.

מגיעה (סופסוף) השנה השנייה!!

ומה בתוכנית השנה?

10 מפגשים בני 6 שעות כל אחד. בימי חמישי, בין 10:00-16:00.

המפגשים יתקיימו ברובם לצד נחלים, מקורות מים, סביבות מחייה שונות בהן צמחים שלא פגשנו. מקורות מים מהממים ייחשפו בפנינו, (בעזרתם האדיבה של מדריכי טיולים ומורי דרך משומרי הגן) מקומות שגם מרגישים בהם תדר חזק (כמו שרובכם הרגשתם ביער). וכמובן בעלי שפע של צמחי מרפא.

גם כאן, כל יום ייפתח בסיפור סביב האש עם קפה ותה. וגם הפעם נלמד עשרות נוספות של צמחים חדשים ומרתקים, נלקט ונרקח. ולצד הצמחים המוכרים מקורס ביערות (שקצת נרענן את זכרוננו כשנפגוש בהם שוב)- נבנה פורמולות מותאמות אישית. החידוש המהותי של הקורס הוא הבנת העבודה עם צמחים בהתאמה אישית.

אז כל משתתף גם יתשאל וגם יתושאל; ויתאים פורמולה וגם תותאם עבורו. ויחווה את הריפוי העמוק יותר של הצמחים, שמגיע גם מעבר לשפעת, כוויות, וכאבי בטן. כל זאת בתמיכה מקצועית שלי ושל תומכים הרבליסטיים. 

נזכה גם להיכנס גם אל תוך ליבת הצמחים המרפאים השוכנת בציפורי- נשב, נסייר ונרקח מתוך חוות "על-עלים". ונפגוש צמחים שלא צומחים בר, אבל שמאוד מאוד כדאי להכיר.

קורס לקטי רפואה בנחלים יהיה מרווח יותר. יהיה יותר זמן לשאלות, ולדיון בנושאים שיעלו מצדכם. ובזכות אותו ריווח אפשר יהיה להיפתח למתודות והתנסויות אנרגטיות עם היער ועם הצמחים. אלו מתודות ותפיסות שהולכות איתי ביער כבר שנים, ולמעשה שוכנות מתחת להרבה מהידע והרעיונות שמובאים בקורס יערות. זה לדעתי יהיה החלק הכי מרגש!

• עלות- 4500 ש"ח- פריסה עד 12 תשלומים.
• עלות בהרשמה מוקדמת (עד ה- 01.08) – 4200 ש"ח
•  עד ה- 7/7 בתשלום דמי הרשמה, הנחה נוספת של 150 ש"ח כך שהקורס יעלה 4050 שח עם אפשרו פריסה ל- 12 תשלומים 

להרשמה

תאריכים:  

הרשמה לקורס ולתשלום

• אילוצים בטחוניים ברוח התקופה 

מאז הקורונה אנחנו מתמודדים עם השינויים והחשש מסגרים ומלחמות.
עד היום – אם היו מקרים של ביטול, תמיד יכולנו לקיים את המפגש במועד הגיבוי .
אני רוצה להאמין שלא נחווה החרפה כזו בה לא נוכל לקיים בכלל את הקורס במקומו או בזמנו, אבל בכל מקרה בו הדברים לא יתרחשו כפי שאנחנו מצפים- אנחנו מוצאים את היצירתיות כדי לתת את המענה הקרוב ביותר למציאות. גם אם צריך לדחות בזמן או להזיז גיאוגרפית.
בקיצור- נעשה את המיטב שכל הצדדים יהיו מרוצים .
נכון להיום- איזור הקורס לא ספג אזעקות או התראות, תודה לאל, בכל 9 החודשים הללו

 

הפוסט לקטים בנחלים הופיע לראשונה ב-healing forest.

אגש ישר לעניין… דיכאון אינו חוסר של סרוטונין במוח! הבעיה במקור אינה פיזיולוגית. הפיזיולוגיה בהחלט מבטאת את הכאב הרגשי, והסרוטנין במוח הוא אחד מהביטויים.

דבר שני- זה גם איננו עניין גנטי. מחלה גנטית עוברת עם גן ספציפי למחלה. יש מעט מאוד כאלה. בערך 5% מהמחלות. זה שאמא ובת סובלות שתיהן מדיכאון, יכול בקלות לנבוע מהורשה של אמונות החיים, הקניית דפוסים מחשבתיים ורגשיים, או פשוט מעצם המשבר הילדי של אותה ילדה שחוותה ילדות ללא נוכחות אמא, אשר בגלל הדיכאון לא יכלה לטפל בה כפי שהייתה זקוקה.

יש מטופלים שמעידים שכל חייהם היו בדיכאון, אבל כשבודקים לעומק, מוצאים את אותה שמחה ואור זכים בגילאים הצעירים, ובד"כ עם אירוע או רצף אירועים אשר האפיל עליהם- החל גם אותו עצב ילדי אשר לימים ייקרא דיכאון. הדיכאון הוא כמו הרבה שמיכות המכסות על מקור אור בוהק וחי. אך הוא לחלוטין אינו כיבוי האור.

בהסתכלות שלי על כאב החיים- זה שבתוכי, זה שפגשתי בקליניקה, וזה שפגשתי ללא הרף באנשים החיים סביבי, זיהיתי 3 סיבות עיקריות לדיכאון בעידננו:

1. בדידות– ואולי לא צריך לפרט… 5000 חברים בפייסבוק, 40 קבוצות ווצאפ, תקשורת בלתי פוסקת, אבל אנחנו מאוד לבד. לבד בגידול הילדים, לבד בערב, לבד ביומיום, באוטו, בעבודה, וגם ביום מותנו.
2. סטרס– ולא מדובר רק בעומס. אני דווקא מדגיש את הסטרס בתור חוויית ה"אין". כלומר העובדה שקצב החיים המודרניים בורא מציאות בה מצטמצמים בחיי אדם זמן איכות עם ילדיו, שהיה בטבע, מפגשים קרובים עם חברים, פניות לאינטימיות זוגית בריאה וזמן לעצמו.
3. היעדר משמעות רוחנית– אחרי שהשיל האדם השכלתני את הדת מעליו, גילה שהמדע רחוק מלספק לו משמעות רוחנית. ושאלת הייעוד, המשמעות, והתוכן הסמוי מפעמת במוקדם או במאוחר. החיים, מה לעשות, אינם תחרות להשגת תארי הצטיינות, מסעות התעשרות או פסטיבלים לגידול ילדים. ללא משמעות רוחנית מתרופף החיבור אל האחד, אל האלוהי, אל החסד, אל המקור (כל אחד רשאי לבחור את השם המועדף עליו), וכך מתרחק לאיטו אותו אור פנימי.

למעשה הדיכאון הוא אותו אבל על חוסר הגשמת מי שאנחנו באמת- ייצורים אוהבים, מחוברים ובעלי אור ייחודי ובלעדי!

לכן, הטיפול הצמחי בהכרח לא יכול להיות הפיתרון היחיד לבעיה! אם כי הוא בהחלט יסייע ויקדם את ריפויה השלם!

הריפוי המשולב: צמחים-תודעה

המחקרים המדעיים יראו איך צמחי המרפא מאזנים סרוטונין, דופמין או נויורואדרנלין. אך זו רק חלק מהתמונה. צמחי המרפא הם כוח החיים שמקורו בתבונת הריפוי של אמא אדמה. כשאני אומר ריפוי אני מתכוון ריפוי שאינו יוצר תלות. ריפוי שמוציא לחופשי. אבל הם ייתנו 50% מהעבודה. ה- 50% הנותרים עליכם. לא מתאים? אפשר בהחלט להיעזר בציפרלקס. זה לגמרי בסדר. זה גם לא ייתן 100%, אבל זה בהחלט דורש פחות מכם. מה שכן חשוב לזכור- זה לא מרפא- זה משכך את הכאב. ואם לא תעשו את הריפוי הנדרש בתוככם תוך כדי נטילת התרופה, אז יש סיכוי טוב שהכאב יחזור כלעומת שבא כשתפסיקו את נטילתה. מעבר לכך, תופעות הלוואי עשויות לשבור אתכם קודם. תלוי במזל שלכם. יש את אלה שלא מרגישים שום דבר שלילי, ויש כאלה שמרגישים מרחפים, מנותקים מעצמם, או שנפגע כוח הגברא שלהם והחשק המיני, או שהם עלו משמעותית במשקל וכו'. זה הכל סיפורים מוכרים בקליניקה, לא רק בעלון לצרכן של התרופה.

הטיפול אם כך הוא תהליך. אי אפשר להגיד מה כולל תהליך כי ממש ממש ממש שונה מאדם לאדם. לפעמים מעורבות התאמות בתזונה או תוסף כזה או אחר (בד"כ אומגה 3 וויטמיני B). לפעמים מתחיל בבחירות חדשות בחיים, לפעמים במציאת מקור השראה למשמעות רוחנית. בד"כ מגיעה גם העמקה אל התוכן הסמוי, תת המודע, הילד הפנימי, הזיכרונות התאיים (בחרו את השם שלכם לדבר).

בשיטת המצפן ותקשורת מקרבת (NVC) מתוודעים אל השורשים של הכאב, נוגעים באמונות החיים אשר יושבות בבסיסו, או בנדר אשר ממשיך ומחולל אותו. בשיטת "המסע" של ברנדון בייס צוללים דרך תהליך ריפוי עצמתי שחודר עד לליבת הנפש ומנקה זיכרונות תאיים עתיקים. גם ההו'אופונופונו (שיטת ריפוי רוחנית עתיקה שמקורה בילידי הוואי) וגם מדיטציות הילד הפנימי השונות מכוונות למטרה הזו. למעשה כל השיטות שתוארו יורדות לרבדים העמוקים ביותר של תת המודע, ועושות שם את עבודת הניקוי והריפוי.

מה שמדהים בעיניי הוא התקשורת שעושים התהליכים הפנימיים עם הצמחים. הצמחים, אותן ישויות ריפוי עצמתיות לא יכולים לעשות עבורנו את העבודה. אבל הם מאוד שמחים למנף ולהאיץ, לתת רוח גבית, השראה ולפלס את המכשולים בדרך. בזמן שאנחנו מייצרים תנאים בחיינו בהם נעשה חיווט מחדש של אמונות ודפוסים, הם עומלים על בנייה של ערוצים עצביים חדשים במוח. בזמן שאנחנו נוגעים בכאב הם עובדים על העלאת מצב הרוח. בזמן שאנחנו מתאמצים למען יציאה מהבוץ של המחשבות, הם מספקים ויטאליות ואנרגיה שמרימה אותנו ומגייסת אותנו להמשיך. בזמן שאנחנו מחפשים משמעות, הם מחזקים את הקשר ביננו לבין הבורא, ומאפשרים לתודעה להתרחב ולהתחדד כאחד אל עבר בוראה.

וספציפית- מי אלה הצמחים לענייננו?

אז מי הצמחים? יש הרבה. מה שחשוב זה בעיקר להתאים את הנכונים. ניתן לחלק לקטגוריות.

אדפטוגנים

צמחים שמחזקים את יכולת ההתמודדות של האדם עם מצבים משתנים. הם מוכרים מאוד כצמחים המשפרים את יכולת העמידות בפני סטרס, אבל זה הרבה יותר מזה. הם ריפוי לאדם השלם. עובדים ברמות ההורמונליות, העצביות-רגשיות, והחוסן הכללי, כולל מערכת החיסון. הם מחזקים את האדמה של האדם, וכך מאפשרים גם קשר טוב יותר עם הרוח. אפשר למנות פה כמה חשובים בהם: רודיולה Rhodiola rosea, ויתניה משכרת (אשווגאנדה) Withania somnifera (שצומחת בר בארץ), ג'ינסנג סיבירי Panax ginseng, ופטריות הכוח היפניות כמו ריישי (Ganoderma lucidum), ועוד (לקריאה נוספת על אדפטוגנים)

משקמים ומזינים למערכת העצבים (נוירופרוטקטיב או נוירורסטורטיב)

קבוצה אחרת שחופפת פעמים רבות לאדפטוגנים. אלה בד"כ מתוארים כנוגדי דיכאון או חרדה בספרות המודרנית, אך הייחוס שלהם היה תמיד בכל תרבות כצמחים רוחניים רבי עוצמה. כאן נכללים הוורבנה הרפואית Verbena officinalis (גם צומחת בר בארץ), ספלילה (גוטו-קולה) Centella asiatica, ופשטה שרועה Bacopa monierii (גדלה בר בארץ). שני האחרונים ייחשבו גם אדפטוגנים לכל דבר ועניין. בהודו שניהם קרויים בשם Brahmi על שם כמובן Brahma, שהוא לא פחות מאשר בורא עולם. זה מעיד על ההבנה העמוקה הקיימת במסורות העתיקות: אותם צמחים שבפי ההרבליסט המערבי יכונו נוגדי דיכאון, ייחשבו כ"מחברים לבורא" במסורות העתיקות (שהם לחלוטין אלה שמראש גילו את הצמח, חקרו אותו בנפשם ובדורותיהם והעבירו אותו בשרשור עד לעידן המודרני).

צמח מוכר מאוד ששייך גם לקטגוריה הזו של מזיני מערכת העצבים, והיה ועודנו צמח ששימש מאז ומתמיד בסגולותיו נגד רוחות רעות. ושמו- היפריקום  מספר שהוא היפר-איקון- כלומר מעל הדמויות של הקדושים. זהו צמח שיכולתו בטיפול בדיכאון היא כה מובהקת ויעילה, עד כי יש תרופות מערביות אשר הן פשוט מיצוי שלו. יש היפריקום מקומי ששמו Hypricum triquetrifolium (פרע מסולסל), ויש את האירופאי שהוא נחקר יותר ששמו Hypericum perfuratum (פרע חריר). שני המינים אינם מותרים לשימוש על יד משרד הבריאות כתוספי תזונה, אלא בשימוש רוקחי בלבד.

צמחים מרוממים

כאלה שמכניסים אנרגיה, משפרים את מצב הרוח ומסירים את האובך, הערפל או הלחות שבה תקועה התודעה. פעמים רבות דרך הסדרת העיכול (כביכול "בדרך אגב"). כאן נפגוש את המליסה (Melissa officinalis), את שיבה (Artemisia arborescenses), אקורוס (Acorus calamus), דמיאנה (Turnera diffusa) ועוד. הצמחים המרוממים יהיו ארומטיים ואנרגטיים. וכמו השמן האתרי העולה, כך גם מסייעים להעלות את התודעה אל מעל לבוץ.

מרגיעים

קבוצה חשובה אותה נוטים לשכוח. דיכאונות רבים הם לא אחרת מאשר התשה עצבית ורגשית בעקבות חרדות מרובות או מחשבות טורדניות. צמחים מרגיעים כוללים ולריאן (Valeriana edulis), סקוטלריה אמריקאית (Scutellaria laterifolia), פרחי עוזרר (Cratagaeus flrs spp)  ואחרים. ה-  Valeriana למרבה האירוניה תהיה גם מרוממת. הסקוטלריה גם מזינה למערכת העצבים, העוזרר יעבוד על הלב הרגשי, ואיתו השמיים הם הגבול. מה שראיתי שעוזרר עושה ללב האנושי (בהתכוונות הנכונה ובהכנה הנכונה) לא נפל ממה שאני מכיר בצמחים מרחיבי תודעה!

חשוב להגיד שאל לנו לנסות להרכיב לעצמינו פורמולה לדיכאון. זה לחלוטין עניין שדורש הכרה עם הצמחים ועם בניית פורמולות. הפירוט המובא כאן בא לספר על רוחב האפשרויות המצוי בעולם צמחי המרפא לטיפול בבעיה, ועל המורכבות המופלאה שמייצרים הצמחים בריפוי שלהם. מגיעים לרמות העדינות ביותר של הנפש, מרפאים עם כוח החיים של אמא אדמה את כוח החיים שלנו- ילדיה.

הפוסט הטיפול בדיכאון – צמחי מרפא בשילוב תהליכי גופנפש הופיע לראשונה ב-healing forest.

מיתוס מס'1 : בשביל להפסיק לעשן צריך כוח רצון חזק

מיתוס זה מתבסס על יכולתו של מעשן להחזיק מעמד מול החשק המשווע לסיגריה. יש אנשים עם "אופי חזק" ויש עם "אופי חלש". אבל לכולם יש רגעים חלשים, ואם הפסקת עישון מבוססת על יכולת להחזיק מעמד- במוקדם ובמאוחר עשויה להגיע נקודת שבירה.

במקום זאת, אני מציע שלא צריך אופי חזק אלא בחירה בהירה ואמיצה. מלאת אמון בחיים ובכוחות החיים.

מיתוס מס' 2: בשביל להפסיק לעשן צריך להבין את הנזקים שזה מייצר לחיים ולבריאות

מיתוס זה עובד עם התפיסה החברתית שלנו לפיה יש לייצר שינויים דרך תחושת אשמה ופחד: "כמה נורא שאני מעשן! אני גורם לכל הילדים שלי נזק לריאות. תראו בתמונות איך נראות הריאות של מעשן! אני אסיים עם סרטן ריאות!".

זה אמנם נשמע לא רחוק מלהגיד- "אני רוצה להפסיק לעשן כי אני רוצה את החופש, את הבריאות, את האוויר הנקי, את הבריאות של ילדיי…" , אבל למעשה זו אנרגיה שונה לחלוטין. הראשון כאמור מבוסס על פחד ואשמה, והשני על השראה וחיבור לעצמי. ומתוך היכרות רבת ניסיון עם תהליכי שינוי בקרב מטופלים (עישון, תזונה, נטילת צמחים, תרגול רוחני וכו')- הניואנס "הקטן" מתברר בד"כ כהבדל העיקרי בין הצלחה לחוסר הצלחה.

מיתוס מס' 3: הפסקת עישון זו מלחמה

הנה עוד "פנינה" מבית היוצר של תפיסותינו הלא מציאותיות- המחשבה שאם נילחם במשהו הוא ייעלם. לא חייבים את רצועת עזה כדי לדעת שזה לא עובד. מספיק להסתכל על הילדים שלנו, או ההורים, ולראות האם חוסר הקבלה תרמה אי-פעם לשינוי אמיתי ומבורך בחייהם. אם נוצר שינוי בגלל שיפוטיות או אלימות- הרי שנוצר בגלל ריצוי או פחד; ויחד עם השינוי "המיוחל" גבה מחיר כבד יותר מהבעיה המקורית.

ולכן במקום מלחמה, התנגדות, אשמה ושיפוטיות- נלך על המילה הלעוסה ביותר, ושלמרבה הצער עדיין לא נלעסה מספיק, והיא – קבלה.

וכמו שמורתי היקרה (אז ולתמיד) ארנינה קשתן כתבה בספרה "להתאהב בי מחדש":

"להסכים כל פעם מחדש לפרדוכס התודעתי, שקבלה עצמית היא הכוח המניע החזק (והמהיר) מכולם. כי שיפוט הוא התנגדות (לעצמי), ולכן חוסם אותנו מתנועה. ואילו כשאין התנגדות- יש יותר אפשרות לתנועה".

מה עושים עם החשק הזה?

איך "עושים" את הקבלה הזו?  נשמע כאילו צריך לקבל את העישון, אבל אז לא נפסיק לעשן. אבל שלב הקבלה בכרונולוגיה מגיע אחרי שלב הבחירה הבהירה והאמיצה. והבחירה נשענת על השראה וחיבור לעצמי. לאותה כמיהה פנימית ואדירה לאותו חופש ובריאות וריח גשם צח ורענן.

וכשזה מתיישב במקומו אפשר לצאת למסע הזה! לפעמים יש לנו כמיהה מרצדת כזו, והיא כנראה לא תחזיק את המסע. אולם, יש את הרגע הזה שמגיע, לאחר שאדם מוותר (פעם אחר פעם) על האשמה ועל השיפוטיות העצמית הנוגעות לעישון, או על הפחד שמא לא יצליח (בד"כ נאמר- ייכשל), אבל לא מוותר על הכמיהה לאותם צרכים ענקיים… יש את הרגע בזמן שזה מתיישב במקומו. והבחירה באה מתוך החיבור לרגע הזה.

ואז  מגיע נתון מעניין. במסע הזה יש רגעים קשים, אין ספק. גם כשהבחירה בהירה ואמיצה. אבל החשק לסיגריה נמשך… נחשו כמה זמן! 40 שניות!!! נשמע מופרך, כי כל מעשן יספר שכשמגיע חשק זה לא עוזב אותו עד שהוא מסיח את דעתו עם משהו אחר, וגם לא תמיד. אבל האמת שזה נמשך יותר מ- 40 שניות רק אם נאחזים בו (נותנים לחשק שהיה ועבר להמשיך להתנגן בראש), או מתחמקים ממנו (אותן הסחות דעת), או מפחדים ממנו. אבל כשמרגישים את החשק, ואפילו רחמנא ליצלן- עוצמים עיניים רגע. רואים איך הגוף זועק, מה הוא מבקש, ומאפשרים באופן מלא לחשק האדיר הזה להיות כמה גדול שהוא רוצה- אז בדיוק אז הוא מתאדה!!!

וזאת האמת הכי חמקמקה, אבל הכי תומכת שאני יכול להציע במסגרת המילה הכתובה. זה נכון שלא תמיד אנחנו ערים ומודעים לאמת הזו. שיהיו סיטואציות שהחשק לסיגריה ישכיח הכל. אבל בכל רגע שתזכרו שחשק לסיגריה נמשך 40 שניות- פשוט תנשמו, ותנו לגל הזה לעבור מעצמו.

ומה עושים הצמחים?

דמיינו ערוץ נחל שכל שיטפון מנקז את המים לתוכו. ונניח שאתם רוצים ליצור מתווה נחל חדש, אבל המים ברובם מעדיפים את המסלול החפור. אבל אתם מתחילים בחפירות, ולאט לאט המתווה שיצרתם מנקז יותר מים, עד שבסוף המים עצמם מעמיקים את ערוצו, ולבסוף מועדף הערוץ שלכם, עד כדי נטישה מוחלטת של הערוץ הישן.

זהו המנגנון הדרוש בתהליכי גמילה. בנייה של מסלולים עצביים חדשים. זה קורה מעצם השינוי ההתנהגותי (כלומר אי-עישון, בעיקר אם נעשה מתוך בחירה של חיבור והשראה, ועבודה עם קבלה של החשק כשהוא בא). ועכשיו צריך רק לשאול: איזה צמחים יעזרו לבנות מסלולים עצביים חדשים?

הראשון במעלה וגם המפורסם מכולם להקשרי גמילה הוא שיבולת שועל ירוקה. כלומר המלענים של עשב הבר הטרי – אותם פרחים ירוקים בעת בשלותם, שאז כשלוחצים עליהם- הם מוציאים חלב לבן. נשמע מסובך, אבל באמצע האביב- שדה של שיבולת שועל ייתן 80% פרחים מלאי חלב, וזה מהר מאוד ברור למלקט מי ייתן חלב ומי לא.

שיבולת השועל היא צמח בונה מערכת עצבים. הוא יכול לשמש גם למצבים של חולשה עצבית כמו מצבי רוח מטלטלים, אי שקט, תנודות קיצוניות ברגש, דיכאון, ואנשים רגישים מאוד מבחינה עצבית (סנסורית או רגשית). לקריאה נוספת על שיבולת שועל

יש עוד צמחים מזינים ובונים למערכת העצבים כמו ורבנה, סנטלה, בקופה ועוד. הרבה מהם הם צמחים מקבוצת האדפטוגניים שמסייעים לאדם להתמודד עם מציאות משתנה. בהפסקת עישון בד"כ שיבולת שועל יהיה צמח הבחירה, ועוד אחד מאלה מצטרף אליו.

יש גם תוספים שנמנים עם בוני עצב. ויטמין B קומפלקס הוא אחד מהם. ותוסף טוב יכול להיות אופציה תומכת. עוד יותר משמעותי הוא תוסף אומגה 3. האומגה 3 ממש משתתפת בבניית המיאלין- אותה שכבה שומנית שעוטפת ומבודדת את האקסונים של תאי העצב, כלומר את אותם "חוטים" מוליכים המחברים בין תא לתא. גם כאן כדאי לבחור תוסף איכותי כמו זה.

יש צמח נוסף שאני לא יכול להמליץ כאן על שימוש בו כי הוא אינו חוקי בארץ, אבל הוא מאוד מפורסם ביכולתו לתמוך בהפסקות עישון, והוא Lobellia inflata. הצמח מוכר בשמו "טבק אינדיאני". יש בו חומרים שנמצאו כמתחקים אחרי מנגנון הפעולה של ניקוטין, וכך למעשה יש בו מענה מורכב להתמכרות הפיזיולוגית לניקוטין. מעבר לכך, זה צמח בעל יכולת חזקה מאוד להוצאת ליחה מעומק הריאה, מעלה נפח נשימה, ומטפל גם באסטמה וגם בברונכיטיס כרוני ביעילות גבוהה מאוד.

בנוסף יש לתמוך בתגובות הפיזיולוגיות הצפויות. חשוב לתמוך בכבד שמפנה את כל הרעילות הזו, ובד"כ כדאי גם להניע את המעיים כי הם מכורים פעמים רבות לניקוטין (מי שמכיר- יודע. הסיגריה של הבוקר ששולחת לשירותים). אז צמחים כמו לפה גדולה, שורש שן-ארי, עלי ארטישוק ועוד יתאימו לשני התפקידים שהוזכרו.

אצל רבים כדאי גם לתת צמחים מרגיעים. לא זר לנו שאדם שמפסיק לעשן חווה עצבים עצומים. אני אוהב את חסת המצפן להקשר זה שהיא גם מרגיעה את נשמה וגם את הנשימה.

ונקודה סופר חשובה לפתיחת הראש

הטבק הגיע לאדם המערבי מהאינדיאנים. ותמיד טוב לחקור את שימושי הצמחים בקרב אלה שהביאו אותם לעולם, כי שם יימצא הידע הטהור ביותר. הידע שמגיע בגילוי.

אצל האינידאנים הטבק מתואר כך: "הארכיטקט של הבריאה שלח את הטבק כדי למלא את מקומו בקרב בני האדם. דרך העישון בני האדם דיברו עם אלוהים". הטבק הטקסי נותן תחושה של נוכחות בגוף וברגע, כלומר צמח מקרקע. הוא מחזיר אותנו אל הגוף ומחבר אותנו אל הלב, האינטואיציה, והאני הגבוה. אבל לא בעישון אל הריאות, אלא בהפחתו החוצה מפה. בהודיה אל האש, אל האדמה, אל האלוהות. זהו כלי רב עוצמה, אשר משמש את האדם בעבודתו הקדושה מול הבריאה. העיוות שנוצר בשימוש בקרב אנשי המערב בטבק משתקף היטב בתוצאה העגומה לה הוא גורם. פשוט כלי רוחני ועצמתי שהוצא מהקשרו, ויצא משליטה.

בעיניי הכי חשוב לזכור שכשמפסיקים את העישון, בעצם מבקשים להפסיק את מערכת היחסים ההרסנית הזו עם הצמח. ומי שכבר מכיר אותי, יודע שעבורי הצמחים הם ישויות. אז דברו אל הצמח! הודו לו על כל שנתן לכם. הביעו את צערכם על השימוש השגוי ברפואתו. בקשו את סליחתו, ושלחו אליו את אהבתכם. 

ככה. פשוט ככה. בכל רגע שתזכרו. בכל רגע שתחשקו בו שוב.

הפוסט הפסקת עישון- צמחי מרפא , מסייעים נוספים, ו- 3 מיתוסים שטוב לשבור קודם הופיע לראשונה ב-healing forest.

היפה בתקופת אתגרים זו שהיא מציעה עם האתגרים מגוון פתרונות. שפע האפשרויות העומדות לרשותנו בחיזוק ובתמיכה נפשית הוא עצום. טיפולי פסיכותרפיה, טכניקות מגע, עבודות התפתחות אישית למיניהן, מדיטציה, טאי צ'י וכמובן- פעילות גופנית, אשר הינה בעלת השפעה מיטיבה מאין כמותה בדיכאון.

מבלי לגרוע מיעילותם של אלה, אני רוצה לספר לכם שצמחי מרפא הם אופציה נפלאה ויעילה במיוחד, בעיקר אם משולבים לצד טיפול רגשי מתאים. אם נשווה לטיפול הקונבנציונלי, הרי שגם שם הוכח שהשילוב בין טיפול תרופתי מסוג SSRI's (פרוזק, ציפרלקס וכו') לצד טיפול פסיכולוגי הוא הטיפול הקונוונציונאלי היעיל ביותר לדיכאון.

אז למה לא לקחת פשוט SSRI's? קודם כל- אפשר לקחת אם זה מה שתחליטו שנכון עבורכם. יש אנשים רבים שזה בדיוק הטיפול שמשנה את איכות חייהם, והם מחייכים וזה מעולה. עם זאת, יש תופעות לוואי לא מעטות לתרופות אלו כשהמדווחות בלבד מגיעות לשיעור של 25% וכוללות אימפוטנציה, טשטוש, בחילה, עייפות, שלשול ואף חיזוק הדיכאון והחרדה. וגם, כאשר מדובר במצבים קלים-מתונים, יש משהו בנטילת בתרופות שמסרב להכיר בכאב כלגיטימי, ככזה שיש לו אולי אפילו סיבה. אולי רגשות שדוכאו והם אלה שעם הזמן הפכו לדיכאון, משבר נפשי זמני, אבל, טראומה, פרידה ועוד. הרבה מצבי דיכאון צריכים הכרה בכאב ולא שיכוכו. הקלות שבה התרופות הללו ניתנות ע"י רופאים, מחייב אותנו- האנשים הפשוטים, לדעת מתי אנחנו זקוקים באמת לטיפול התרופתי. ולכן, הייתי מציע לשמור זאת כאופציה אחרונה, כל עוד האדם מנסה למצוא פתרונות (דוגמת אלה שהוצעו) ולא ממתין בסבל לכך ש"זה פשוט יעבור מעצמו"

אז מה צמחים עושים? צמחים עושים את זה אחרת… והם עושים הרבה, עושים רחב ועושים עמוק.

יש צמחים שהם ממש נוגדי דיכאון רשמיים. ניתן לציין את הוורבנה הרפואית הגדלה בר בארץ (Verbena officinalis). לצמח יכולת ריפוי ארוכת טווח אשר מתוארת בספרות המקצועית והקלינית כמשקמת את מערכת העצבים. הוא מתאים מאוד לדיכאון אחרי לידה,מתאים גם בהיריון ובהנקה ואף מגביר ייצור חלב אם. עוד צמח מפורסם הוא היפריקום או פרע (Hypericum perforatum) הצמח מוגבל לשימוש בארץ בשל אינטרקציות עם תרופות. בכל אופן, מעניין לדעת כי במבחנים קליניים רבים נמצא בעל יעילות דומה לטיפול בדיכאון קל-בינוני לזו של ה- SSRI's, אך ללא תופעות הלוואי.

יש צמחים מרוממים פשוטים יותר, בעלי השפעה מהירה יותר כמו המליסה הרפואית (Melissa officinalis), והדמיאנה (Turnera diffusa),  ואפילו לשיבה (Artemisia arborescens) יש יכולת מסויימת של שיפור מצב רוח. אלה הם פתרונות ביתיים אפשריים לדיכאון קל  או לדכדוך קל. לא יהיה זה הגיוני לצפות מאלה להקל משמעותית על דיכאון מתמשך.

קטגוריה חשובה ביותר של צמחי המרפא לעניין זה היא האדפטוגנים. אלה הם אותם צמחים אשר מגבירים את יכולת הגופנפש להסתגל לשינויים. דבר המתבטא בין היתר ביכולת טובה יותר להכיל מצבי סטרס, בפעילות נוגדת דיכאון וחרדה, בהגברת הוויטאליות, האון, החשק המיני, היכולת המנטלית ועוד. דוגמה לכמה צמחים אדפטוגניים חשובים: שורש ויתניה משכרת, הגדלה בר בארץ (Withania somnifera), הידרוקוטיל (Centella asiatica), פשטה שעירה הגדלה בר בארץ (Bacopa monnieri), מינים שונים של ג'ינסנג ועוד (מומלץ מאוד להיכנס לקישור ולקרוא על הפעילות הזו).

צמחים אדפטוגניים יופיעו גם בפורמולות "מדף" לטיפול בדיכאון ובחרדה ויעשו עבודה יפה לצד נוגדי הדיכאון שתיארתי. עם זאת, כאשר בחירת הצמחים נעשית בקליניקה בהתאמה פרטנית לכל מקרה- מושג מיצוי מיטבי של הפוטנציאל הגלום בטיפול הצמחי. כך לדוגמה, דיכאון על רקע גיל המעבר או דיכאון על רקע תשישות נפשית יטופל באופן שונה לגמרי. דיכאון עם חוסר תיאבון ושינה מופרעת יכוון לאדפטוגן מסויים, ואילו דיכאון עם קשיי ריכוז ותפקוד מנטלי לקוי יכוון לאדפטוגן אחר.

הפוסט מצוקת הנפש וצמחי מרפא הופיע לראשונה ב-healing forest.

הנה אדפטוגן לדוגמה: ויתניה משכרת (Withania somnifera), צמח ממשפחת הסולניים. הוא גדל בר בארץ; נפוץ וחזק, שורד אפילו בחצרות בתים בדרום תל אביב. העלים שלו אמנם רעילים ואסורים לשימוש פנימי, אבל השורש… אח, מה שעושה השורש! השורש מחזק בפני סטרס, כלומר מעלה את היכולת הרגשית והנפשית שלנו להכיל את העומס, הלחץ, המתח והאתגרים. זו עבודה שנעשית באמצעות השפעה על המערכת ההורמונאלית- בלוטת האדרנל בראש ובראשונה, אך לא רק היא. הצמח מגביר גם פעילות של בלוטת התריס, הבלוטה ההורמונאלית האחראית על ה"טוּרים" של "המנוע" שלנו. וזה אכן צמח פנטסטי לטיפול בתשישות וחולשה כרוניים. עם זאת, הוא אינו ממריץ. נהפוך הוא, ויתניה ניחנה ביכולת הרגעה והשקטה, ומתאימה לטיפוסים "חמים" עצבניים ורגיזים; כך שגם נהוג לשלבה בפורמולות ארוכות טווח להקלת נדודי שינה. נשמע מבטיח? זו רק ההתחלה…

אותו צמח בדיוק גם יחזק חיסון, וזאת יתבטא הן בספירת הדם הלבנה, והן בתפקוד מערכת החיסון הלכה למעשה, כלומר במניעת מחלות זיהומיות. "רק לא כדאי להמריץ חיסון במחלות אוטו–אימוניות" יאמרו מביני דבר. ויוסיפו ראיה לחיזוק טענתם: "מטרת הסטרואידים הניתנים במחלות אוטואימוניות היא להפחית פעילות חיסונית". כן, נכון,  אבל… צמחים עובדים אחרת. ויתניה יודעת לווסת פעילות חיסונית, כך שפעילות אנטי ויראלית תגבר, אך פעילות אוטו-אימונית תפחת. המשתמע מכך הוא גם פעילות אנטי דלקתית משמעותית, והויתניה מתאימה מאוד בדלקות מפרקים ובדלקות מעיים.

בנוסף, זהו צמח נוגד אנמיה יוצא מגדר הרגיל. הוא מעלה ספירת דם אדומה והמוגלובין, מספק ברזל זמין ואיכותי, ומטפל בנשירת שיער. מעבר לכך, גם בשימוש המסורתי וגם במחקרים רואים שילדים המקבלים את הצמח מראים גדילה ועלייה משמעותית במשקל. אולם, זה אינו צמח משמין. להפך, במחקרים אחרים רואים כי הצמח מטפל בהשמנה בטנית ביעילות בקרב מבוגרים. שוב פעם- מנגנוני ויסות ואיזון מורכבים. ורגע, זה לא נגמר…! ויתניה גם מגבירה את החשק המיני, משפרת תפקוד מיני, ומטפלת באימפוטנציה. לא במקרה שמו של הצמח ברפואה ההודית (שהיא זו שהכירה את הצמח לעולם המערבי), הוא אשווגאנדה- סוס ההרבעה.

ואפשר עוד להמשיך ולהמשיך, אבל אולי הרעיון כבר ברור. הצמחים האדפטוגנים מטפלים באדם השלם! אבל מה לגבי ההסתגלות? איך היא קשורה לכל העניין?

בואו נחשוב, אלו מערכות בגוף שלנו אחראיות על הסתגלות למצבים משתנים? אני רואה 3 עיקריות: מערכת החיסון, מערכת העצבים והמערכת ההורמונאלית. אלו הן המערכות המגיבות לשינוי, ושומרות על קיומינו השלם גם לנוכח האתגרים שבחוץ. אלו כמובן גם המערכות העיקריות עליהן פועלים האדפטוגנים ברמה הפיזיולוגית, כפי שחוזה בכך המחקר הרפואי בהשתוממות ובפליאה.

באופן טבעי, אנחנו ההרבליסטים מאוד אוהבים את האדפטוגנים! למעט פורמולות לטיפול במחלות אקוטיות (מחלות ויראליות/חיידקיות קצרות), אין כמעט פורמולה שאני מכין שאינה כוללת אדפטוגן אחד לפחות. לפעמים שניים, לפעמים ארבעה! כל אדפטוגן מחזק בפני סטרס, אך כל אחד מתמחה ומצטיין בתחומו. פטריות הכוח היפניות (ריישי, שיטאקי וכו') מצטיינות גם בהורדת סוכר וכולסטרול. הג'ינסנגים מצטיינים בהגברת החיות והערנות, בהמרצה ובשיפור תפקוד מיני. מספר אדפטוגנים כמו Bacopa ו- Centella מעולים לבעיות ריכוז וזיכרון, ונחקרו רבות ובהצלחה גם בהקשר של אלצהיימר. היעילות וההצלחה של פעילות אדפטוגנית תלויות כמובן בהתאמת הצמחים לכל אדם ואדם. בניית פורמולה ורקיחה אישית כפי שנעשה בקליניקה הן אופציה מועדפת למיצוי המקסימלי של הפוטנציאל הגלום בצמחי המרפא המופלאים הללו.

אז נעשה ברדק בבלגן. ויתניה גם מגבירה חיסון וגם מפחיתה; גם מגבירה ויטאליות וגם מרגיעה; גם מעלה במשקל וגם מורידה… ואוסיף עוד: גם מורכבת ואינסופית וגם עדינה ובטוחה לחלוטין לשימוש. וכך גם מרבית האדפטוגנים: בטוחים לשימוש, ומתאימים (בשימוש הנכון והמושכל) לילדים, לקשישים ולנשים בהיריון. האדפטוגנים חושפים טפח ומגלים סוד מהעולם המסתורי של צמחי המרפא. כשרגיל, עם כל סוד- רק גדל המסתורין… ואם לא הבנתם כלום, אז כנראה הבנתם מה אני מנסה להגיד .

הפוסט האדפטוגנים והאדם הופיע לראשונה ב-healing forest.