קודם בואו נשחרר כמה אמונות מגבילות
אגש ישר לעניין… דיכאון אינו חוסר של סרוטונין במוח! הבעיה במקור אינה פיזיולוגית. הפיזיולוגיה בהחלט מבטאת את הכאב הרגשי, והסרוטנין במוח הוא אחד מהביטויים.
דבר שני- זה גם איננו עניין גנטי. מחלה גנטית עוברת עם גן ספציפי למחלה. יש מעט מאוד כאלה. בערך 5% מהמחלות. זה שאמא ובת סובלות שתיהן מדיכאון, יכול בקלות לנבוע מהורשה של אמונות החיים, הקניית דפוסים מחשבתיים ורגשיים, או פשוט מעצם המשבר הילדי של אותה ילדה שחוותה ילדות ללא נוכחות אמא, אשר בגלל הדיכאון לא יכלה לטפל בה כפי שהייתה זקוקה.
יש מטופלים שמעידים שכל חייהם היו בדיכאון, אבל כשבודקים לעומק, מוצאים את אותה שמחה ואור זכים בגילאים הצעירים, ובד"כ עם אירוע או רצף אירועים אשר האפיל עליהם- החל גם אותו עצב ילדי אשר לימים ייקרא דיכאון. הדיכאון הוא כמו הרבה שמיכות המכסות על מקור אור בוהק וחי. אך הוא לחלוטין אינו כיבוי האור.
בהסתכלות שלי על כאב החיים- זה שבתוכי, זה שפגשתי בקליניקה, וזה שפגשתי ללא הרף באנשים החיים סביבי, זיהיתי 3 סיבות עיקריות לדיכאון בעידננו:
- בדידות– ואולי לא צריך לפרט… 5000 חברים בפייסבוק, 40 קבוצות ווצאפ, תקשורת בלתי פוסקת, אבל אנחנו מאוד לבד. לבד בגידול הילדים, לבד בערב, לבד ביומיום, באוטו, בעבודה, וגם ביום מותנו.
- סטרס– ולא מדובר רק בעומס. אני דווקא מדגיש את הסטרס בתור חוויית ה"אין". כלומר העובדה שקצב החיים המודרניים בורא מציאות בה מצטמצמים בחיי אדם זמן איכות עם ילדיו, שהיה בטבע, מפגשים קרובים עם חברים, פניות לאינטימיות זוגית בריאה וזמן לעצמו.
- היעדר משמעות רוחנית– אחרי שהשיל האדם השכלתני את הדת מעליו, גילה שהמדע רחוק מלספק לו משמעות רוחנית. ושאלת הייעוד, המשמעות, והתוכן הסמוי מפעמת במוקדם או במאוחר. החיים, מה לעשות, אינם תחרות להשגת תארי הצטיינות, מסעות התעשרות או פסטיבלים לגידול ילדים. ללא משמעות רוחנית מתרופף החיבור אל האחד, אל האלוהי, אל החסד, אל המקור (כל אחד רשאי לבחור את השם המועדף עליו), וכך מתרחק לאיטו אותו אור פנימי.
למעשה הדיכאון הוא אותו אבל על חוסר הגשמת מי שאנחנו באמת- ייצורים אוהבים, מחוברים ובעלי אור ייחודי ובלעדי!
לכן, הטיפול הצמחי בהכרח לא יכול להיות הפיתרון היחיד לבעיה! אם כי הוא בהחלט יסייע ויקדם את ריפויה השלם!
הריפוי המשולב: צמחים-תודעה
המחקרים המדעיים יראו איך צמחי המרפא מאזנים סרוטונין, דופמין או נויורואדרנלין. אך זו רק חלק מהתמונה. צמחי המרפא הם כוח החיים שמקורו בתבונת הריפוי של אמא אדמה. כשאני אומר ריפוי אני מתכוון ריפוי שאינו יוצר תלות. ריפוי שמוציא לחופשי. אבל הם ייתנו 50% מהעבודה. ה- 50% הנותרים עליכם. לא מתאים? אפשר בהחלט להיעזר בציפרלקס. זה לגמרי בסדר. זה גם לא ייתן 100%, אבל זה בהחלט דורש פחות מכם. מה שכן חשוב לזכור- זה לא מרפא- זה משכך את הכאב. ואם לא תעשו את הריפוי הנדרש בתוככם תוך כדי נטילת התרופה, אז יש סיכוי טוב שהכאב יחזור כלעומת שבא כשתפסיקו את נטילתה. מעבר לכך, תופעות הלוואי עשויות לשבור אתכם קודם. תלוי במזל שלכם. יש את אלה שלא מרגישים שום דבר שלילי, ויש כאלה שמרגישים מרחפים, מנותקים מעצמם, או שנפגע כוח הגברא שלהם והחשק המיני, או שהם עלו משמעותית במשקל וכו'. זה הכל סיפורים מוכרים בקליניקה, לא רק בעלון לצרכן של התרופה.
הטיפול אם כך הוא תהליך. אי אפשר להגיד מה כולל תהליך כי ממש ממש ממש שונה מאדם לאדם. לפעמים מעורבות התאמות בתזונה או תוסף כזה או אחר (בד"כ אומגה 3 וויטמיני B). לפעמים מתחיל בבחירות חדשות בחיים, לפעמים במציאת מקור השראה למשמעות רוחנית. בד"כ מגיעה גם העמקה אל התוכן הסמוי, תת המודע, הילד הפנימי, הזיכרונות התאיים (בחרו את השם שלכם לדבר).
בשיטת המצפן ותקשורת מקרבת (NVC) מתוודעים אל השורשים של הכאב, נוגעים באמונות החיים אשר יושבות בבסיסו, או בנדר אשר ממשיך ומחולל אותו. בשיטת "המסע" של ברנדון בייס צוללים דרך תהליך ריפוי עצמתי שחודר עד לליבת הנפש ומנקה זיכרונות תאיים עתיקים. גם ההו'אופונופונו (שיטת ריפוי רוחנית עתיקה שמקורה בילידי הוואי) וגם מדיטציות הילד הפנימי השונות מכוונות למטרה הזו. למעשה כל השיטות שתוארו יורדות לרבדים העמוקים ביותר של תת המודע, ועושות שם את עבודת הניקוי והריפוי.
מה שמדהים בעיניי הוא התקשורת שעושים התהליכים הפנימיים עם הצמחים. הצמחים, אותן ישויות ריפוי עצמתיות לא יכולים לעשות עבורנו את העבודה. אבל הם מאוד שמחים למנף ולהאיץ, לתת רוח גבית, השראה ולפלס את המכשולים בדרך. בזמן שאנחנו מייצרים תנאים בחיינו בהם נעשה חיווט מחדש של אמונות ודפוסים, הם עומלים על בנייה של ערוצים עצביים חדשים במוח. בזמן שאנחנו נוגעים בכאב הם עובדים על העלאת מצב הרוח. בזמן שאנחנו מתאמצים למען יציאה מהבוץ של המחשבות, הם מספקים ויטאליות ואנרגיה שמרימה אותנו ומגייסת אותנו להמשיך. בזמן שאנחנו מחפשים משמעות, הם מחזקים את הקשר ביננו לבין הבורא, ומאפשרים לתודעה להתרחב ולהתחדד כאחד אל עבר בוראה.
וספציפית- מי אלה הצמחים לענייננו?
אז מי הצמחים? יש הרבה. מה שחשוב זה בעיקר להתאים את הנכונים. ניתן לחלק לקטגוריות.
אדפטוגנים
צמחים שמחזקים את יכולת ההתמודדות של האדם עם מצבים משתנים. הם מוכרים מאוד כצמחים המשפרים את יכולת העמידות בפני סטרס, אבל זה הרבה יותר מזה. הם ריפוי לאדם השלם. עובדים ברמות ההורמונליות, העצביות-רגשיות, והחוסן הכללי, כולל מערכת החיסון. הם מחזקים את האדמה של האדם, וכך מאפשרים גם קשר טוב יותר עם הרוח. אפשר למנות פה כמה חשובים בהם: רודיולה Rhodiola rosea, ויתניה משכרת (אשווגאנדה) Withania somnifera (שצומחת בר בארץ), ג'ינסנג סיבירי Panax ginseng, ופטריות הכוח היפניות כמו ריישי (Ganoderma lucidum), ועוד (לקריאה נוספת על אדפטוגנים)
משקמים ומזינים למערכת העצבים (נוירופרוטקטיב או נוירורסטורטיב)
קבוצה אחרת שחופפת פעמים רבות לאדפטוגנים. אלה בד"כ מתוארים כנוגדי דיכאון או חרדה בספרות המודרנית, אך הייחוס שלהם היה תמיד בכל תרבות כצמחים רוחניים רבי עוצמה. כאן נכללים הוורבנה הרפואית Verbena officinalis (גם צומחת בר בארץ), ספלילה (גוטו-קולה) Centella asiatica, ופשטה שרועה Bacopa monierii (גדלה בר בארץ). שני האחרונים ייחשבו גם אדפטוגנים לכל דבר ועניין. בהודו שניהם קרויים בשם Brahmi על שם כמובן Brahma, שהוא לא פחות מאשר בורא עולם. זה מעיד על ההבנה העמוקה הקיימת במסורות העתיקות: אותם צמחים שבפי ההרבליסט המערבי יכונו נוגדי דיכאון, ייחשבו כ"מחברים לבורא" במסורות העתיקות (שהם לחלוטין אלה שמראש גילו את הצמח, חקרו אותו בנפשם ובדורותיהם והעבירו אותו בשרשור עד לעידן המודרני).
צמח מוכר מאוד ששייך גם לקטגוריה הזו של מזיני מערכת העצבים, והיה ועודנו צמח ששימש מאז ומתמיד בסגולותיו נגד רוחות רעות. ושמו- היפריקום מספר שהוא היפר-איקון- כלומר מעל הדמויות של הקדושים. זהו צמח שיכולתו בטיפול בדיכאון היא כה מובהקת ויעילה, עד כי יש תרופות מערביות אשר הן פשוט מיצוי שלו. יש היפריקום מקומי ששמו Hypricum triquetrifolium (פרע מסולסל), ויש את האירופאי שהוא נחקר יותר ששמו Hypericum perfuratum (פרע חריר). שני המינים אינם מותרים לשימוש על יד משרד הבריאות כתוספי תזונה, אלא בשימוש רוקחי בלבד.
צמחים מרוממים
כאלה שמכניסים אנרגיה, משפרים את מצב הרוח ומסירים את האובך, הערפל או הלחות שבה תקועה התודעה. פעמים רבות דרך הסדרת העיכול (כביכול "בדרך אגב"). כאן נפגוש את המליסה (Melissa officinalis), את שיבה (Artemisia arborescenses), אקורוס (Acorus calamus), דמיאנה (Turnera diffusa) ועוד. הצמחים המרוממים יהיו ארומטיים ואנרגטיים. וכמו השמן האתרי העולה, כך גם מסייעים להעלות את התודעה אל מעל לבוץ.
מרגיעים
קבוצה חשובה אותה נוטים לשכוח. דיכאונות רבים הם לא אחרת מאשר התשה עצבית ורגשית בעקבות חרדות מרובות או מחשבות טורדניות. צמחים מרגיעים כוללים ולריאן (Valeriana edulis), סקוטלריה אמריקאית (Scutellaria laterifolia), פרחי עוזרר (Cratagaeus flrs spp) ואחרים. ה- Valeriana למרבה האירוניה תהיה גם מרוממת. הסקוטלריה גם מזינה למערכת העצבים, העוזרר יעבוד על הלב הרגשי, ואיתו השמיים הם הגבול. מה שראיתי שעוזרר עושה ללב האנושי (בהתכוונות הנכונה ובהכנה הנכונה) לא נפל ממה שאני מכיר בצמחים מרחיבי תודעה!
חשוב להגיד שאל לנו לנסות להרכיב לעצמינו פורמולה לדיכאון. זה לחלוטין עניין שדורש הכרה עם הצמחים ועם בניית פורמולות. הפירוט המובא כאן בא לספר על רוחב האפשרויות המצוי בעולם צמחי המרפא לטיפול בבעיה, ועל המורכבות המופלאה שמייצרים הצמחים בריפוי שלהם. מגיעים לרמות העדינות ביותר של הנפש, מרפאים עם כוח החיים של אמא אדמה את כוח החיים שלנו- ילדיה.