אסטמה היא למעשה היצרות של דרכי הנשימה- בסימפונות שנגרמת על ידי 2 סיבות עיקריות- כיווץ של השרירים החלקים/הטבעתיים של הסימפונות, וחסימה בעקבות הצטברות ליחה בכמויות עצומות. שניהם- עווית/ליחה הם תוצר של תהליך דלקתי. אז אסטמה היא דלקת. דלקת שנגרמת בעקבות תגובה חיסונית לא פרופורציונלית לאלרגן מסוים. וזה לא משנה אם זה קרדית אבק הבית, כותלית יהודה, פריחת הזית או הברוש- הם כולם רק סיפור.

אפשר להבין את המורכבות וגם המופלאות של הצמחים רק מעצם ההבנה שהצמח הכי נפוץ בגרימת האלרגיות בארץ – כותלית יהודה (Parieatria judaica) הוא בעצם גם אחד הצמחים היעילים בטיפול באלרגיות- בהרגעת התגובה האלרגית והעוררות בריריות, בהפחתת הנזלת והליחה וטיפול במצבים, גם הקשים, של קדחת השחת ועד אסטמה.

הסיפור האמיתי הוא שמערכת החיסון נמצאת במצב חולשה. נכון, החוויה היא פעילות יתר, אבל הרקע הוא חולשה חיסונית. זהו אפקט הפינצ'ר, כמו שאני קורא לו. פינצ'ר, כלב קטן ומפוחד, ובגלל חולשתו- הוא נובח כמו מטורף. מערכת החיסון נמצאת במצב חולשה ודריכות, ואפילו פחד, ולכן תוקפת גורמים שאינם מהווים איום באמת, ומגיבה אליו בהגזמה רבה שמסכנת את בעליה. אפשר לומר שמערכת החיסון חרדתית ויצרה לעצמה אויב דמיוני. הראייה המערבית לעניין, שעוסקת יותר במענה לתוצר הנגלה, ופחות בגורמים השורשיים שיצרו אותו, תיתן סטירואיאידים שהם מדכאי חיסון ונוגדי דלקת (מילה מכובסת למדכאי חיסון), ולכן יעצרו את התהליך הדלקתי על פני השטח. לפעמים זה הפיתרון הנדרש כדי שאדם יוכל לחיות חיים תקינים. זה מענה מיידי, אקוטי ומושכל במקרים מסויימים. אך כמובן שאינו פותר את הבעיה, אלא רק את הסימפטומים לאותו זמן נטילה.

העבודה הראשונה עם צמחים תהיה מחזקי חיסון. יהיו אלה צמחים חמימים ו"אדמתיים". שורשים ופטריות כמו שורש אסטרגלוס (Astragalus membranaceus), פטריית ריישי (Ganoderma lucidum), שורש ליקוריץ (Glycyrrhiza glabra), פטריית מייטאקי (Grifola frondosa) ועוד. צמחים ופטריות אלה מחזקים את העבודה החיסונית, מאזנים פעילות לא פרופורציונלית, ונמצאו גם מחקרית יעילים בהקשר, הן של העלאת ספירה לבנה (תאי מערכת החיסון), והן הלכה למעשה במניעת אסטמה והפחתת אלרגיות. פטריית ריישי בתוך פורמולה ייעודית לאסטמה, נחקרה במחקר גדול שנעשה בבית חולים בארה"ב ונמצאה יעילה באותה מידה כמו סטרואידים סינטטים לטיפול באסטמה .

עכשיו נחזור לאלמנט הסיני-אנרגטי ומקבילותיו הפיזולוגיות-מערביות. האסטמה היא כיווץ, תקיעות, חסימה, עווית. מה שקוראים בסינית- סטגנציה של צ'י. העווית הזו היא הלכה למעשה כיווץ שריר, וכמו שאנחנו יודעים- שרירים מתכווצים במתח. כדי להרפות שריר יש להיעזר בצמחים מניעי צ'י הריאה או נוגדי-עווית למערכת הנשימה. אלה כוללים מגוון צמחים, לרוב מרים, שיכולים לסייע לצורך זה. זה לא צמחים שיחליפו משאף (ונטולין ונגזרותיו), אלא יהוו טיפול מנע. הם יכללו גם צמחים ארומטיים שיסייעו לכייח את הליחה העודפת, ולפתוח באמצעות כך את הסימפונות.

צמחים חשובים לעניין כוללים קורנית מקורקפת (Corydothymus vulgaris) צמח בר מקומי, או בת דודה האירופאית בת קורנית (טימין) מצויה (Thymus vulgaris), וגם צמחים כמו מרוביון מצוי (Marrubium vulgare) הצומח בר בישראל, ומשמש כנוגד עווית יעיל מאוד וכמסלק אש ולחות חמה מהריאות (אש= דלקת, לחות חמה= ליחה צמיגה וצהובה). וגם צמחים מרגיעים וארומטיים כמו מליסה (Melissa officinalis) ולוונדר (Lavendula officinalis/angustifolia) ישתלבו בעבודה גם במרגיעים ומרפים, וגם באופי נוגדל הדלקת והמכייח שלהם.

עבודה משמעותית נוספת היא כמובן נוגדי האלרגיה. אלה כוללים צמחים שלהם עבודה ישירה על התגובה האלרגיות. היא כוללת צמחים כמו סרפד (Urtica puillulefera) הגדל בשפע בכל פינה בארץ, וגם צמחים לקנייה כמו ליקוריץ (Glycyrrhiza glabra) שהוזכר קודם גם כמאזן חיסון,  ויוזכר שוב גם בהמשך. גם צמח סיני בשם שורש סקוטלריה (Scutellaria chinensis) פועל כנוגד אלרגיה מצויין, ובעצם גם דואג לסלק את האש והדלקת, ולהניע את הצ'י התקוע.

נוגד אלרגיה מצויין וזמין לכולם הוא הקצח התרבותי (Nigella sativa)  גם בצורתו הזמינה של שמן בכבישה קרה. עבדותו משלבת כיוח וסילוק ליחה לצד איזון של מערכת החיסון.

בסופו של דבר, יש את הצמחים משקמי הרירית ומשקמי הריאות. שהם צמחים שמרפאים את הרקמה ה"בועטת" שיצאה מכלל איזון- הרקמה הרירית. זו שפועלת על 100 קמ"ש, מפרישה כמויות ליחה ומגירה נוזלים הסותמים את דרכי הנ שימה. היא עצמה נפגעה ומגיבה למערכת החיסון ששזורה בתוכה. היא עושה "מה שאמרו לה". אבל זהו, המלחמה הסתיימה. מחזירים את הצבאות לבסיסם, את האזרחים לביתם. אפשר לנשום, להירגע, לתת לאוויר להיכנס.

הצמחים שנפגוש כאן יהיו לחים יותר באופיים, הם אלמנט רירי או צמיגי. שוב ליקוריץ כמשקם ריריות גם, וגם בוצין מפורץ (Verbascum sinuatum) הגדל בר בשפע בישראל, ולחך אזמלני (Plantago lanceoleta) הגדל גם בחלקים נרחבים ברחבי הארץ.

ונחזור למהות, shall we?

בנאדם לא נושם= בנאדם לא נוכח. יש כאן זיגזוג, ריחוף, קושי להתגלם בגוף הזה, בחיים האלה, במלאות הזו. האדם האסמטי הוא עם צ'י חלש בריאות, וקולו לרוב חלוש. שהרי הנשיפה היא הדיבור, ואסטמה היא היצרות בעיקר בנשיפה. זוהי אי הסכמה להיות במלואו, להשמיע את קולו, לתפוס מקום, להביע את עצמו, להישמע. המשפט העומד מאחור הוא : "אין לי מקום בעולם".

הצמחים כאן נכנסים להילוך עומק. אלו הם צמחים שמחזקים נוכחות, מרחיבים את המיכל, מביאים עוצמה ואנרגיית חיים, ועובדים לצד העבודה של האדם עם חייו. זהו התהליך הטיפולי השלם, שרואה בסימפטומים הפיזי שער אל מה שחי בשורשים שלנו, שורשי התודעה, שורשי חוויית החיים. ובריפוי השלם מתכתב גם עם הגוף וביטוי הדבר בפיזי, כחלק מההזדמנות לפגוש את התוכן הסמוי שמבקש להתגלות, ולתפוס 2 ציפורים במכה אחת. למעשה זו ציפור אחת, ולא צריך לתפוס אותה, רק לעשות לה קן. הציפור הזו היא אנחנו, והיא מבקשת לעוף, גבוה, לנשום, עמוק, ולמצוא בית, בטוח, מקום, חיבור בין שמיים וארץ, נשימה שהיא חיבור בין הפיזי לרוח.

וכמה טוב לנשום. כמה טוב להירפא מחסימה על סימפונות החיים. כמה טוב למצוא מזור, בכוחות אמיצים של תודעה וגוף, צמחים ואנשים, מחשבה והתמדה, אמונה וקסם.

שננשום. אמן!

הפוסט אסטמה- המלחמה על הזכות הבסיסית לנשום הופיע לראשונה ב-healing forest.

אז גם בלי שפעת עם מיתוג מיוחד כמו שהביאו השנתיים האחרונות לחיינו- ההתמודדות עם מחלות חורף זה, בלי לשים לב, אחת ההשפעות המשמעותיות על שיגרת ימינו בחורף. אלא אתם מהסוג שמחלות החורף פוסחות על ביתכם. וזה יופי, כל אחד והבעיות שלו, מה שנקרא. אבל למי שכן יש ביקורים תכופים בביתו, ומספיק 3 ילדים שכל אל אחד חולה פעמיים בשנה, עם 3-4 ימי מחלה לכל אחד, ואז אם גם ההורים נדבקים, אפשר בלי בעיה "לצבור" 20, אפילו 30 ימי מחלה בשנה.

אז רגע של הסתכלות… מחלה זה רע? וירוסים נוטים להיכנס או להידבק לתאים חלשים, ברמה פיזיולוגית- אלה הם תאים אשר מטענם החשמלי השלילי על הממברנה אינו חזק מספיק. תאים כאלה מתים במחלה ויראלית, והגוף מפנה אותם בעזרת התאים הבולעניים (פאגוציטים) יחד עם הווירוסים שבתוכם. למעשה בזמן מחלה חווים את הקושי של פירוק והרכבה מחדש. תאים רבים מתים, וזה לא נעים, אבל מה שמת- זמנו תם. ועכשיו צומח דבר חדש.

ואנחנו מכירים את זה על ילדים, נכון? חולים עד הסוף, עם חום והתרסקות לתוך המחלה… ויוצאים אחריה מפותחים יותר מוטורית, ורבלית, רגשית וכו'… אנחנו קוראים לזה  "קפיצת גדילה", וזה קורה אחרי מחלה. כל אחות בטיפת חלב תסכים עם זה. אז, אם כך, המחלה היא גם מתנה, וטומנת בתוכה התחדשות וצמיחה.

ובכל זאת, מה אנחנו יכולים לעשות כדי שמחלות החורף לא יקצצו לנו בימי העבודה ובאיכות החיים, עקב מחלות הילדים או מחלות המבוגרים?

הדבר מתחלק ל- 2: מניעה בזמן שבריאים, וטיפול בזמן שחולים. המאמר הזה יעסוק במניעה. מאמר נוסף בסידרה יפרט את הטיפול בעת מחלה

מניעת מחלות חורף

החלק הראשון, המניעתי כולל בתוכו צמחים מחזקי חיסון חמימים באנרגיה שלהם ותזונה שמחזקת ומחממת מבפנים. הצמחים העיקריים לעניין יהיו שורשים לבנים וכתומים בעלי טעם מתקתק. במטבח אלה יהיו שורשי הפטרוזיליה, הסלרי, בטטה, שום, בצל ועוד… במרק או באפיה בתנור.

זרעי קצח גם בשימוש המקצועי, וגם במטבח יעשו עבודה נאמנה ועוצמתית של חיזוק חיסון ואיזון חיסון, ויחזקו את מערכת הנשימה. בשימוש הביתי- פשוט כף זרעי קצח טחונים עם דבש כל בוקר.

פטריות מרפא כמו שיטאקי יוכלו להשתלב בתזונה. לפטריות יכולת חיזוק חיסון שתועדה היטב גם במחקר המדעי. יש עוד פטריות כמו מייטאקי וריישי אך הן אינן מיועדות לאכילה. בכל מקרה יש לבשלן, בין אם לאיכלה (במרק או תבשיל) ובין אם למיצוי מרפא.

למניעת מחלות בצמחי המרפא יגיעו שורשים לחזק אותנו מבפנים. צמחים עתיקי שימושים כמו אסטרגלוס (Astragalus membranceus) וג'ינסנג סיבירי (Eleutherococus senticosus) ייתנו אדמה ואיזון למערכת החיסון. יחזקו את אנרגיית החיים, ואיתה את החוסן, גם הפיזי וגם הנפשי. צמחים אלה, המשתייכים לקבוצת הצמחים האדפטוגניים, הם בעלי פעילות מורכבת ומופלאה על הגוף כולו, בהיבטי הגוף והנפש, דרך המערכות העצביות, ההורמונליות והדם (ובו החיסון). פעילותם האדמתית מוגברת כשנותנים להם קצת drive. ולכן השימוש שלהם עם קצת ג'ינג'ר או קינמון מחזק את השפעתם עוד יותר.

את השורשים, כמו את הפטריות, יש לבשל. ניתן לעשות מרתח יומיומי של שורשים ופטריות (20-30 דקות מרתיחה עם מכסה סגור), ולשתות במהלך היום. מדובר על מינון יומי של כ- 10 גרם שורשים, ו/או 10 גרם פטריות (שיטאקי, מייטאקי, ריישי ועוד….).

ניתן למצוא מיצוי מרוכז מאוד של פטריית מייטאקי, יחד עם מיצוי מרוכז מאוד של שורש אסטרגלוס "מפולפל" עם מעט ג'ינג'ר בסירופ מתוק שאני מכין שאני קורא לו חיזוקיתא פי 2. סירופ זה, בריכוז כה גבוה, כך שמאפשר לשתות כמויות קטנות עד לכדי 8 מ"ל ביום, על מנת להגיע למינונים שצוינו במרתח. זה הופך את העניין לפרקטי הרבה יותר לילדים וגם למבוגרים עסוקים או שפשוט לא בעניין של להתעסק עם מרתחים.

מה שחשוב לזכור זה שאם מתפתחת מחלת חורף במהלך השימוש בשורשים המחממים והמחזקים, יש להפסיק את השימוש בהם. הם שורשים מחזקים, ולא מתאים לחזק מבפנים כאשר "האויב על הגדרות"  או, אם תרצו, המחזקים יחזקו את כל מה שיש בגוף. גם את החיסון וגם את הוירוס… ולכן במקרה של מחלה, עוברים לצמחים שמטפלים ישירות בוירוס השפעת, בהמרצת החיסון ובתסמיני המחלה.

לקריאה על ממריצי החיסון והצמחים המחטאים והמכייחים.

הפוסט חיזוק וחיסון בתקופות מעבר הופיע לראשונה ב-healing forest.

הקטגוריה הראשונה היא כמובן ממריצי חיסון (להבדיל ממחזקי חיסון בשימוש שבשיגרת הבריאות). אלה נותנים בוסט למערכת החיסון, משפרים את פעילותה, את יעלותה, את קצב חלוקת התאים, את ניידות צאי החיסון בין רקמות הגוף, מעלים את מספרם, את יכולת ייצור הנוגדנים, את התקשורת הבין תאית (בעזרת מה שנקרא  ציטוקינים), פעילות ישירה נגד וירוסים ועוד… גם כאן נשענים הדברים על עדויות מחקריות רבות, שמראות לא רק את המדדים שציינתי בגוף ובדם, אלא גם הוכחה הלכה למעשה של קיצור זמן המחלה, יחד עם הפחתת עוצמת הסימפטומים. הצמח המפורסם ביותר לעניין הוא אכינציאה- Echinacea spp. אבל לא כל אכינציאה. נדרש קודם כל שורש (להבדיל מהפרחים והעלים שמחירם זול ומפתה, גם ליצרן וגם לצרכן). וגם השורש- רצוי שיהיה שילוב של 3 מיני אכינציאה: angustifolia, purpurea, plalida. זה אופן השימוש שהונחל למערב על ידי הילידים האינדיאניים, שכך נהגו. ולימים התברר כי אכן באופן זה מתרחבת לעין שיעור קשת החומרים הפעילים של הצמח. ישנם עוד צמחים ממריצי חיסון כמו טבבויה, אונה דה גאטו, ועוד…. אך אכינציאה היא אולי היעילה מכולם, ובטוח שרחבת ההיקף והבטוחה ביותר בשימוש. היא אפילו מותרת בהיריון.

עם אכינציאה עובד ביעילות ובתיאום ממריץ חיסון נוסף שגם עובד יפה על תסמיני השפעת, ממש מייבש נזלת ומפזר ליחה, מוריד חום ובעל פעילות אנטי ויראלית לוירוסי שפעת. זהו הסמבוק השחור (Sambucus nigra). גם הפרחים וגם הפירות. אפשר להכין מהם חליטות בטעמים נוחים לשתייה, והן מאוד יעילות גם בשימוש הביתי. הסמבוק נהנה ממוניטין מאוד עתיק ומבוסס על אלפי שנות שימושים בתרבויות שונות ברחבי אירופה, ומגיע עד לתרבות המכשפות העתיקה. כיאה לצמח אירופאי, זכה למחקרים רבים ותיעוד מסודר ומהימן לפעילותו הרפואית.

עוד בצמחי הטיפול בשפעת ניתן למנות את מיני האזוב, הקורנית, האורגנו, הצתרה וכל אלה בעלי הטעם "הזעתרי". צמחים אלה, בעלי ארומה חזקה ומכילים ריכוזים גבוהים של שמנים אתרים בעלי פעילות חיטוי חזקה, וכיוח יעיל מאוד של ליחה. במילים אחרות- אותם "זעתרים" יפעלו גם מול הוירוסים או החיידקים מחוללי המחלה, וגם יסייעו מאוד בהוצאת הליחה, ובהפחתת תסמינים נספים כמו שיעול ונזלת, ואפילו סינוסיטיס. ניתן לחלוט אותם, אך חשוב לזכור שהמיצויים היעילים שלהם הם אלה הנעשים באלכוהול, היות והחליטה לא ממצה את מרבית השמנים האתריים, וגם גורמת לנידופם בעקבות החום. אם בכל זאת רוצים לחלוט, כדאי להשתמש בתרמוס סגור.

פעמים רבות מערבת השפעת גם את הגרון והאוזניים. דלקות גרון ואוזניים יכולות לקבל מענה בצמחים המחטאים שצוינו (אכניציאה, סמבוק והזעתריים). ויש צמחים שעוד יותר ספציפיים לאיזור זה. אחד מהם מגיע מהרפואה הסינית ושמו איסטיס הצבעים (Istais tinctoria). הצמח נלקח בבליעה, וגם בגרגור או התזה לחלל הגרון. הוא מאוד יעיל, וגם בטוח לשימוש וממועט תופעות לוואי משמעותיות.

דלקות הגרון, סינוסיטיס, גרון יבש וכואב, ברונכיטיס וגם מצבי גודש וליחה הם מצבים בהם מעורבת פגיעה בריריות מערכת הנשימה. הריריות הן כמו העור רק בחלקו הפנימי. אם הן פגועות- החדירה של מחוללי מחלה תהיה קלה יותר. ריריות תקינות ייתנו חיסון טוב, ולהיפך. ולכן, במצבים אלה רצוי לתמוך גם בשיקום הריריות על ידי צמחים שזוהי מלאכתם והתמחותם. בקטגוריה זו ניתן למנות את הבוצין המפורץ Verbascum sinuatum (המין המקומי, הגדל ברוב חלקי הארץ עד גבול המדבר), או את Verbascum taphsus (המין האירופאי שקונים). הצמח הזה, אשר עליו דומים ממש לריאות, הוא צמח ייעודי לשיקום הריאה, לריכוך הריריות, להוצאת ליחה ולהפחתת דלקת במערכת הנשימה.

ניתן לציין כאן גם את שורש הליקוריץ המהולל (Glycyrrhiza glabra),ואת עלי הלחך האזמלני (Plantago lanceoleta) הגדל בר בישראל בשטחי הקרקעות הכבדות, ואדיות, שולי ביצות ושלוליות. גם הם משקמים את ריריות דרכי הנשימה.

ניתן להכין חליטות המכילות סמבוק ובוצין; אך אכינציאה זקוקה למירתח, ולמעשה תהיה עדיפה בהרבה במיצוי האלכוהולי. כנ"ל לגבי שורש איסטיס, וכאמור גם הזעתרים טובים יותר באלכוהול. אך עדיין ניתן לעשות זאת ברמה הביתית, ולעזור הרבה יותר מאשר לא לעשות דבר.

הפורמולה הוותיקה שלי Fluend forte מכילה את הצמחים: אכינציאה, סמבוק, איסטיס, קורנית, ליקוריץ וג'ינג'ר ומוכיחה עצמה כבר הרבה שנים כמענה מופלא למיגור מחלות חורף בעודן קטנות, ולקיצור משמעותי של זמן המחלה ותסמיניה. גירסתה לילדים Fluend Syrup, עדינה יותר בטעם ומתאימה לילדים. היא עשויה בצורה של סירופ וכללת הרכב דומה (ללא הצמחים החריפים).

במקרים של דלקת גרון ניתן לחוות את התענוג הצרוף של ספריי שרפים מחטאים חזקים, שמייצר פעילות ישירה נוגדת דלקת בדיוק במקום הרצוי. השרפים נדבקים לחלל הלוע, וממשיכים את פעולתם גם לאחר ייבוש התרסיס. התכשיר שלי כולל שרפי פרופוליס, מור, קלנדולה ואיתם קצת ליקוירץ מעדן. ההתזה היא כאמור חוויה בלתי נשכחת…. שמו של התכשיר Proplis mix וגם כאן יש גירסה מעודנת- ספריי גרון לילדים

ניתן גם ליהנות מחבילה מוזלת של תכשיר לבליעה (Fluend או גירסאות חלופיות לטיפול פנימי במחלות חורף), לצד תרסיס הגרון המדובר (בגירסת המבוגרים או הילדים). חבילת גרון כפול 

הפוסט מחלות חורף- מדריך למשתמש הופיע לראשונה ב-healing forest.

אחרי שנה של חיבור לעשרות צמחים, לתבונתם, לתבונת היער ולהכרה בהיותנו חלק מאותו כוח חיים מרפא.

אחרי שנה של סיפורים, זמן מסביב לאש, ונוכחות חיה בכל מזגי האוויר.

אחרי שנה של רקיחות, חלטרוח"ים, השריות וסחיטות, שהתגלמו והתגבשו לארון רפואות צמחי ביתי.

מגיעה (סופסוף) השנה השנייה!!

ומה בתוכנית השנה?

10 מפגשים בני 6 שעות כל אחד. בימי חמישי, בין 10:00-16:00.

המפגשים יתקיימו ברובם לצד נחלים, מקורות מים, סביבות מחייה שונות בהן צמחים שלא פגשנו. מקורות מים מהממים ייחשפו בפנינו, (בעזרתם האדיבה של מדריכי טיולים ומורי דרך משומרי הגן) מקומות שגם מרגישים בהם תדר חזק (כמו שרובכם הרגשתם ביער). וכמובן בעלי שפע של צמחי מרפא.

גם כאן, כל יום ייפתח בסיפור סביב האש עם קפה ותה. וגם הפעם נלמד עשרות נוספות של צמחים חדשים ומרתקים, נלקט ונרקח. ולצד הצמחים המוכרים מקורס ביערות (שקצת נרענן את זכרוננו כשנפגוש בהם שוב)- נבנה פורמולות מותאמות אישית. החידוש המהותי של הקורס הוא הבנת העבודה עם צמחים בהתאמה אישית.

אז כל משתתף גם יתשאל וגם יתושאל; ויתאים פורמולה וגם תותאם עבורו. ויחווה את הריפוי העמוק יותר של הצמחים, שמגיע גם מעבר לשפעת, כוויות, וכאבי בטן. כל זאת בתמיכה מקצועית שלי ושל תומכים הרבליסטיים. 

נזכה גם להיכנס גם אל תוך ליבת הצמחים המרפאים השוכנת בציפורי- נשב, נסייר ונרקח מתוך חוות "על-עלים". ונפגוש צמחים שלא צומחים בר, אבל שמאוד מאוד כדאי להכיר.

קורס לקטי רפואה בנחלים יהיה מרווח יותר. יהיה יותר זמן לשאלות, ולדיון בנושאים שיעלו מצדכם. ובזכות אותו ריווח אפשר יהיה להיפתח למתודות והתנסויות אנרגטיות עם היער ועם הצמחים. אלו מתודות ותפיסות שהולכות איתי ביער כבר שנים, ולמעשה שוכנות מתחת להרבה מהידע והרעיונות שמובאים בקורס יערות. זה לדעתי יהיה החלק הכי מרגש!

• עלות- 4500 ש"ח- פריסה עד 12 תשלומים.
• עלות בהרשמה מוקדמת (עד ה- 01.08) – 4200 ש"ח
•  עד ה- 7/7 בתשלום דמי הרשמה, הנחה נוספת של 150 ש"ח כך שהקורס יעלה 4050 שח עם אפשרו פריסה ל- 12 תשלומים 

להרשמה

תאריכים:  

הרשמה לקורס ולתשלום

• אילוצים בטחוניים ברוח התקופה 

מאז הקורונה אנחנו מתמודדים עם השינויים והחשש מסגרים ומלחמות.
עד היום – אם היו מקרים של ביטול, תמיד יכולנו לקיים את המפגש במועד הגיבוי .
אני רוצה להאמין שלא נחווה החרפה כזו בה לא נוכל לקיים בכלל את הקורס במקומו או בזמנו, אבל בכל מקרה בו הדברים לא יתרחשו כפי שאנחנו מצפים- אנחנו מוצאים את היצירתיות כדי לתת את המענה הקרוב ביותר למציאות. גם אם צריך לדחות בזמן או להזיז גיאוגרפית.
בקיצור- נעשה את המיטב שכל הצדדים יהיו מרוצים .
נכון להיום- איזור הקורס לא ספג אזעקות או התראות, תודה לאל, בכל 9 החודשים הללו

 

הפוסט לקטים בנחלים הופיע לראשונה ב-healing forest.

עצירת דימום מיידית, חיטוי פצעים, איחוי רקמות ועוד…. לרוב נמצא אפילו 3 במחיר 1, כלומר צמחים שעושים את שלושתם. ואלה לא הצמחים הרחוקים שבעל פסגת ההר, כמו שלמדנו מספרי הילדים. אלה הצמחים שבגינה, שבשולי המדרכות, ושבשטחי הבור ליד הבית.

זה מדהים כמה חשוב לילדים לפעמים לראות את הקסם הזה קורה. הפחד והאימה בדם הניגר, והרגיעה בראותם את הפסקת הדימום.

להלן רשימה חלקית:

מרווה רפואית/מרווה משולשת (כלומר זו של הגינה או זו של היער/בר) Salvia fruticosa/officinalis– בלי לדבר על שלל איכויותיה האינסופיות…. המרווה הינה גם בעלת יכולות חיטוי מושלמות, בין היתר הודות לשמנים אתרים משובחים בריכוזים גבוהים (דבר הניכר בטעמה הארומטי), וגם עוצרת דימום ומייבשת (זאת בין היתר הודות לחומרים מכווצים ומצמתים הנקראים טאנינים).

וכך, עצם לעיסת העלים והנחתם על פציעה מדממת עוצרת דימומים באופן מהיר להפליא. תתכוננו להתפעל… זה ממש קסם. ראיתי כמה פצעים מאוד גדולים ומדממים שלא עמדו בקסמה של המרווה, ונעצרו אחר כמה שניות. פשוט לועסים את המרווה, מניחים על הפצע, מצמידים, ומסירים עם סיום הדימום. חוזרים על הפעולה במקרה הצורך. אם הפצע עמוק, רצוי להניח את העלים הלעוסים בתוך פד גזה או חתיכת בד נקייה כדי להימנע מחדירת חתיכות עלים לתוך הפצע. דבר שיפריע לאיחוי.

ומה לגבי הסטריליות???? רוק אינו סטרילי כמובן. יש בו חיידקים. אבל סטריליות זה לא תמיד הכי טוב. חיידקי הרוק הם פרוביוטיים, ויחד עם תכונת החיטוי של המרווה- נוצר שילוב מיטיב עם פצעים. ובתור שוכן יערות, מלקט, מדריך בשומרי הגן ובקורסי ליקוט- אני מדבר לא רק תיאוריה, אלא ממש מניסיון של עשרות מקרים.

מרקולית מצויה  (Mercurialis annua): צמח הנמצא בכל מקום. חד שנתי אומנם, ולכן רק בין אוקטובר למאי, אבל נפוץ בצורה בלתי רגילה. הצמח ממשפחת החלבלוביים רעיל למדיי בשימוש פנימי, אך בשימוש חיצוני עוצר דימום, מחטא ומאחה רקמות בצורה משמעותית. תמצאו אותו בכל אדמה חשופה בעיר או בכפר.

פשוט קוטפים, ממוללים ביד עד שיוצא מיץ ירוק כזה עם ריח ייחודי. ומניחים את העיסה הממוללת על הפצע. לא לועסים כי רעיל.

טיון דביק (Inula viscosa): לרבים מאיתנו ריחו של הצמח הוא ריח הילדות… כי זה עוד צמח הנמצא בכל שטחי העיר והכפר. גם בחצרות בתל אביב, גם בשולי דרכים, מעזבות, או בשמם העממי- ג'אנקיות. על הגבול בין השטח הטבעי לאנושי, ליד שטחים מופרים, בשולי גינות, בערימות גרוטאות ועוד…

ולא סתם הוא באיזורים הקשים ביותר. זהו צמח חזק, אנטיספטי, קשחו, שמסתדר איפה שאף אחד אחר לא יכול לגדול, ומרחיק מעליו גם מזיקים ומתחרים. וכך גם מחטא (בעזרת שרפים ושמנים ארומטיים), מאחה (כשמו כן הוא- מדביק פצעים בעזרת השרפים), ועוצר דימומים חזק (בזכות הטאנינים המצמתים, שיש בו בשפע עצום)

גם כאן ממוללים את עלי הצמח ומניחים על הפצע. אפשר גם ללעוס, אך הטעם די קשה ללועס.

לחך אזמלני/לחך רחב עלים/לחך מצוי Plantago lanceoleta/majus/lagopus: על הצמח הזה נכתב בספרות ימי הביניים (ההזויים) שאם תיקח גופת אדם ותבתר אותה לחלקים, ואז תבשל אותה שוב ביחד עם עלי לחך היא תחזור להיות שלמה…. זו כמובן כתיבה ציורית לשם הדגשת יכולתיו המאחות של הלחך. צמח הגדל באדמות כבדות, שלוליות, בוץ, אדמת סחף, עמקים, ואדיות, תעלות, גם בשולי הכביש (שזה סוג של תעלה), ונחלים (בעיקר הלחך רחב העלים), מדשאות בערים (בעיקר הלחך המצוי), ועוד….

הלחך בניגוד לקודמים אינו מחטא. הוא בהחלט עוצר דימום, ובעיקר בעיקר מאחה רקמות. נהוג ללעוס את העלה על ולהניח על הפצע, ואז לחבוש עם עלה שלם כמו תחבושת. בנוסף לאיחוי- יש לו יכולת מדהימה ולא מוסברת של "הוצאה החוצה". החל מהוצאת מוגלה, וכלה בהוצאת קוצים התקועים עמוק, ואפילו ראיתי כיצד חילץ בחבישה המתוארת זכוכית קטנה שנכנסה פנימה לעור.

גם כאן יש ללחך הרבה יותר מאשר שימוש חיצוני, אבל נתרכז במאמר זה בזאת.

ויש עוד רבים טובים: היפריקום מאחה הרקמות והצמח שהוכח במחקרים קליניים השוואתיים כיעיל לטיפול בכוויות דרגה 3 יותר אפילו מהתרופות הניתנות בבית חולים, פרחי הלוונדר המחטאים ומאחי הרקמות, אזוב לחיטוי ועוד…

ומי שרוצה משחה אחת טובה המכילה את שמן ההיפריקום האגדי יחד עם שמן תשרית מרוכז מאוד של לוונדר, לחיטוי פציעות ואיחוי שלהן ולטיפול בכוויות- הרי לכם קישור למשחת הקסם הותיקה ומרובת התשבוחות. אצלנו בבית זה בסיס לכל יציאה לטבע.

ואפשר גם למצוא אותה בערכת עזרה ראשונה צמחית (ב- 25% הנחה לעומת סכום 4 המוצרים).

או טרידרם 3 קרמים/משחות/ספריי במחיר של 33% הנחה

בערכה יש בנוסף למשחת הקסם גם ספריי פרופוליס לחיטוי פצעים ולהתזה יעילה מאוד גם בדלקות גרון, משחת קמומנדולה (קמומיל וקלנדולה) לעקיצות, גירוד, פריחות, תפרחות חיתולים ועוד, ומשחת ארניקה משובחת לנקעים, חבורות, שברים, שטפי דם ופגיעות חיצוניות .

הפוסט צמחי מרפא לטיפול מיידי בפציעות הופיע לראשונה ב-healing forest.

עצירת דימום מיידית, חיטוי פצעים, איחוי רקמות ועוד…. לרוב נמצא אפילו 3 במחיר 1, כלומר צמחים שעושים את שלושתם. ואלה לא הצמחים הרחוקים שבעל פסגת ההר, כמו שלמדנו מספרי הילדים. אלה הצמחים שבגינה, שבשולי המדרכות, ושבשטחי הבור ליד הבית.

זה מדהים כמה חשוב לילדים לפעמים לראות את הקסם הזה קורה. הפחד והאימה בדם הניגר, והרגיעה בראותם את הפסקת הדימום.

להלן רשימה חלקית:

מרווה רפואית/מרווה משולשת (כלומר זו של הגינה או זו של היער/בר) Salvia fruticosa/officinalis– בלי לדבר על שלל איכויותיה האינסופיות…. המרווה הינה גם בעלת יכולות חיטוי מושלמות, בין היתר הודות לשמנים אתרים משובחים בריכוזים גבוהים (דבר הניכר בטעמה הארומטי), וגם עוצרת דימום ומייבשת (זאת בין היתר הודות לחומרים מכווצים ומצמתים הנקראים טאנינים).

וכך, עצם לעיסת העלים והנחתם על פציעה מדממת עוצרת דימומים באופן מהיר להפליא. תתכוננו להתפעל… זה ממש קסם. ראיתי כמה פצעים מאוד גדולים ומדממים שלא עמדו בקסמה של המרווה, ונעצרו אחר כמה שניות. פשוט לועסים את המרווה, מניחים על הפצע, מצמידים, ומסירים עם סיום הדימום. חוזרים על הפעולה במקרה הצורך. אם הפצע עמוק, רצוי להניח את העלים הלעוסים בתוך פד גזה או חתיכת בד נקייה כדי להימנע מחדירת חתיכות עלים לתוך הפצע. דבר שיפריע לאיחוי.

ומה לגבי הסטריליות???? רוק אינו סטרילי כמובן. יש בו חיידקים. אבל סטריליות זה לא תמיד הכי טוב. חיידקי הרוק הם פרוביוטיים, ויחד עם תכונת החיטוי של המרווה- נוצר שילוב מיטיב עם פצעים. ובתור שוכן יערות, מלקט, מדריך בשומרי הגן ובקורסי ליקוט- אני מדבר לא רק תיאוריה, אלא ממש מניסיון של עשרות מקרים.

מרקולית מצויה  (Mercurialis annua): צמח הנמצא בכל מקום. חד שנתי אומנם, ולכן רק בין אוקטובר למאי, אבל נפוץ בצורה בלתי רגילה. הצמח ממשפחת החלבלוביים רעיל למדיי בשימוש פנימי, אך בשימוש חיצוני עוצר דימום, מחטא ומאחה רקמות בצורה משמעותית. תמצאו אותו בכל אדמה חשופה בעיר או בכפר.

פשוט קוטפים, ממוללים ביד עד שיוצא מיץ ירוק כזה עם ריח ייחודי. ומניחים את העיסה הממוללת על הפצע. לא לועסים כי רעיל.

טיון דביק (Inula viscosa): לרבים מאיתנו ריחו של הצמח הוא ריח הילדות… כי זה עוד צמח הנמצא בכל שטחי העיר והכפר. גם בחצרות בתל אביב, גם בשולי דרכים, מעזבות, או בשמם העממי- ג'אנקיות. על הגבול בין השטח הטבעי לאנושי, ליד שטחים מופרים, בשולי גינות, בערימות גרוטאות ועוד…

ולא סתם הוא באיזורים הקשים ביותר. זהו צמח חזק, אנטיספטי, קשחו, שמסתדר איפה שאף אחד אחר לא יכול לגדול, ומרחיק מעליו גם מזיקים ומתחרים. וכך גם מחטא (בעזרת שרפים ושמנים ארומטיים), מאחה (כשמו כן הוא- מדביק פצעים בעזרת השרפים), ועוצר דימומים חזק (בזכות הטאנינים המצמתים, שיש בו בשפע עצום)

גם כאן ממוללים את עלי הצמח ומניחים על הפצע. אפשר גם ללעוס, אך הטעם די קשה ללועס.

לחך אזמלני/לחך רחב עלים/לחך מצוי Plantago lanceoleta/majus/lagopus: על הצמח הזה נכתב בספרות ימי הביניים (ההזויים) שאם תיקח גופת אדם ותבתר אותה לחלקים, ואז תבשל אותה שוב ביחד עם עלי לחך היא תחזור להיות שלמה…. זו כמובן כתיבה ציורית לשם הדגשת יכולתיו המאחות של הלחך. צמח הגדל באדמות כבדות, שלוליות, בוץ, אדמת סחף, עמקים, ואדיות, תעלות, גם בשולי הכביש (שזה סוג של תעלה), ונחלים (בעיקר הלחך רחב העלים), מדשאות בערים (בעיקר הלחך המצוי), ועוד….

הלחך בניגוד לקודמים אינו מחטא. הוא בהחלט עוצר דימום, ובעיקר בעיקר מאחה רקמות. נהוג ללעוס את העלה על ולהניח על הפצע, ואז לחבוש עם עלה שלם כמו תחבושת. בנוסף לאיחוי- יש לו יכולת מדהימה ולא מוסברת של "הוצאה החוצה". החל מהוצאת מוגלה, וכלה בהוצאת קוצים התקועים עמוק, ואפילו ראיתי כיצד חילץ בחבישה המתוארת זכוכית קטנה שנכנסה פנימה לעור.

גם כאן יש ללחך הרבה יותר מאשר שימוש חיצוני, אבל נתרכז במאמר זה בזאת.

ויש עוד רבים טובים: היפריקום מאחה הרקמות והצמח שהוכח במחקרים קליניים השוואתיים כיעיל לטיפול בכוויות דרגה 3 יותר אפילו מהתרופות הניתנות בבית חולים, פרחי הלוונדר המחטאים ומאחי הרקמות, אזוב לחיטוי ועוד…

ומי שרוצה משחה אחת טובה המכילה את שמן ההיפריקום האגדי יחד עם שמן תשרית מרוכז מאוד של לוונדר, לחיטוי פציעות ואיחוי שלהן ולטיפול בכוויות- הרי לכם קישור למשחת הקסם הותיקה ומרובת התשבוחות. אצלנו בבית זה בסיס לכל יציאה לטבע.

ואפשר גם למצוא אותה בערכת עזרה ראשונה צמחית (ב- 25% הנחה לעומת סכום 4 המוצרים).

בערכה יש בנוסף למשחת הקסם גם ספריי פרופוליס לחיטוי פצעים ולהתזה יעילה מאוד גם בדלקות גרון, משחת קמומנדולה (קמומיל וקלנדולה) לעקיצות, גירוד, פריחות, תפרחות חיתולים ועוד, ומשחת ארניקה משובחת לנקעים, חבורות, שברים, שטפי דם ופגיעות חיצוניות .

הפוסט צמחי מרפא לטיפול מיידי בפציעות הופיע לראשונה ב-healing forest.

כאבי בטן, נפיחויות, עצירות, שלשולים או עצירות/שלשולים, גזים, גיהוקים, בחילות, חוסר תיאבון, תחושת חוסר התרוקנות ועוד… הם כולם חלק אופציונלי של הסיפור המעיק הזה שנקרא סינדרום המעי הרגיז (IBS). בעצם ההגדרה הרחבה של הסינדרום תתאים לכל תסמיני הבטן האפשריים. ומה שמאפיין אותה בעיקר, זה שהאבחנה נעשית לאחר שנשללה כל מחלת מעיים אחרת (זיהומית, דלקתית, אנטומית וכו'). כלומר, זוהי מחלה שאין לה ממצאים רפואיים נמדדים או נצפים מעבר לתלונות החולה. ואפשר להבין כבר מראש שיש כאן איזה פער בין הסבל של החולה להכרה מצד הגורמים הרפואיים. לכאורה, עוד מחלה שהיא בראש… ואולי בגלל זה היא כל כך נפוצה בקליניקות לרפואה משלימה.

ובאמת, אין מה להכחיש. הסינדרום הזה תלוי קשר גופנפש הדוק. מתח, לחץ, חרדה וכו' אכן מצויים בקשר ישיר להופעה או להחמרה בסימפטומים אצל מרבית הסובלים מהסינדרום (ואני בכוונה לא משתמש במונח "חולים במחלה" שמעלה אסוציאציה של חוסר מוצא). רוב הסובלים מהסינדרום הם נשים, וברבים מהן גם  יש קשר בין החרפת הסימפטומים להופעת הווסת. מין מצב כזה שקשור בכל והכל קשור בו…

אז האוטומט במצב הזה הוא להבין שלחץ (A) הוא הסיבה לתופעה (B), ולהשתמש בקשר הישן והטוב:

אבל רגע… האם לפעמים מופיעים מתחים בחיי הסובלים מהסינדרום ללא החמרה בתופעות? לחלוטין כן!!

והאם לפעמים יש החמרה בתופעות בלי שקדמו לכך מתחים, ואולי אפילו יש החמרה ברגעים ממש טובים? לחלוטין כן!!

אם כך, הקשר הסיבתי הזה מצומצם מידי. הוא חסר. כשזה נוח אז הוא ההסבר, וכשזה לא מסתדר- אז מתעלמים/מזניחים. כך מאז ומתמיד נולדו טעויות במחקר המדעי. אבל אולי יש קשר מורכב יותר… אולי יש גורם נוסף שאחראי גם על הופעת המתח הרגשי וגם על המצוקה בעיכול, ומבלבל אותנו כך שנחשוב שהמתח הרגשי הוא הגורם למצוקה בעיכול. אולי בעצם הקשר הוא כזה…?

אם כך, מיהו C…?

התשובה לכך מורכבת, ואינה מתאימה להיקף המאמר הזה. אבל הידיעה שיש גורם C במשוואה מבהירה שיש כאן מורכבות שהיא מעבר לטיפול סימפטומטי בתרחישי העיכול, או בסדנה לניהול מתחים. בכל אופן, הנה כן פרט מעניין להקשר בין המתח לעיכול- הסרוטונין.

סרוטונין

רובנו מכירים את הסרוטונין  בתור "ההורמון השמח", למרות שהוא בכלל לא הורמון, אלא מוליך עצבי. מה שנקרא נוירוטרנסמיטור. מולקולה המופרשת מתאי עצב ונקשרת לקולטנים (רצפטורים) בתא המטרה. הסרוטונין התפרסמה בעיקר לאור הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון כמו ציפרלקס ופרוזק אשר מגבירות את ביטויו של הסרוטונין וכך גורמות לשיפור במצב רוח, הפחתת חרדה, והקלה בדיכאון. מה שרובינו פחות מכירים זה את העובדה ש 95%-90% מהסרוטונין מיוצרים ומצויים במעיים. ויש לו תפקיד חשוב בוויסות הפריסטלטיקה – התנועה הגלית של המעיים. למעשה היום כבר ידוע שלאורך המעי מצויה המערכת העצבית המפותחת ביותר אחרי המוח, והיא חשה את העולם הפנימי של המעיים ואת תכולתם. לא בכדי זכתה בספרות המדעית לכינוי- "המוח השני".

המונח "תחושת בטן" אינו עוד קלישאה אלא אמת לאמיתה. ולא צריך להיות בראייה רוחנית או הוליסטית כדי להכיר באופן אישי וברור את ההשפעה של החוויה הרגשית על תחושת המעיים, אופי היציאות וטיב העיכול.

יאללה, דבר ת'כלס! צמחים, תוספים ועוד….

דווקא ברמה הביתית יש איך לעזור לסינדרום גם בלי להיכנס לשורש הבעיה. זאת אומרת להקל על הסימפטומים. לא כל צמחי המרפא מתאימים לחליטות, וחלקם הגדול גם מצריך התאמה מקצועית. לכן ערכתי לכם כאן רשימה של צמחי חליטה פשוטים, זמינים, מוכרים, טעימים ויעילים. 3-4 צמחים בחליטה זה בחלט מספיק. תוכלו לבנות לכם את ההרכב בהתאם לתסמין/תסמינים המרכזי/ים שלכם. ולהכין חליטה רפואית לפי המדריך בקישור.

לכל המקרים כמעט: אם מדובר בחליטה ביתית פשוטה אז בהחלט ניתן למצוא נחמה לכל תסמיני הבטן בפרחי קמומיל. צמח זה הוא ברירת המחדל. "צמח ציר" בחליטת הצמחים. כמעט תמיד יתאים.  גם לכאבי הבטן, גם לשלשול, גם לעצירות, גם לגזים, גם לבחילות, וגם להרגעה. אבל יש לזכור שהאיכות של תיונים נמוכה מאוד, והם אינם יעילים באמת לעניין. גם קמומיל בשקית מבתי הטבע בעייתי  מכיוון שפרחי קמומיל צריכים קירור! קנו רק ממקומות שאתם יודעים ששומרים את פרחי הקמומיל במקרר.

למקרי השלשול: רצוי להוסיף לחליטה צמחים כגון מרווה, פיליפנדולה, הל וקינמון.

למקרי העצירות: להוסיף לחליטה צמחים מרככים כמו חוטמית ונטופית, ליקוריץ ולשתות השרייה קרה של זרעי פשתן. וצמחים מרים כמו לענה (שיבה). עוד על עצירות במאמר הזה

למקרי גזים ועוויתות מעיים: להוסיף הל, שומר, מליסה, פרחי לוונדר, זוטה

לבחילות: ג'ינג'ר, הל, קליפת מנדרינה

לתקיעות מזון: ממריצי קיבה כמו ג'ינג'ר, שיבה, הל.

תוספים לכל המקרים: פרוביוטיקה איכותית. אני עובד עם מגהפרוביוטיק 50 ביליון של גרמזה. יש עוד טובות בשוק.

תוספים למצבי השלשול: גלוטמין- באבקה. כף ליום. כמה מגעיל- ככה יעיל!

תזונה: מאוד תלויה בסוג ה- IBS, ובאבחון האנרגטי שלו. לא ניכנס לזה כאן… אבל רוב האנשים יודעים לפחות על כמה דברים שלא טובים להם, וההימנעות מהם היא כמובן הכרחית. בד"כ הורדת חיטה, מוצרי חלב, ארוחות כבדות, ארוחות ליליות ועוד היא הבסיס של הבסיס להתאמות הנחוצות. וגם כאן יש המלצות תזונתיות שיתאימו לכל מצבי ה- IBS. אפשר לקרוא עליהן כאן

ונחזור לראיית העל

מערכת העיכול היא שער הכניסה. היא מתחילה את תהליך הפיכת האוכל שאנחנו אוכלים להיות אנו-עצמנו. הלחם, המג'דרה והסלט של אתמול הוא היום חלק ממאיתנו. חלק מתאי הגוף, מהדם ומהאיברים. מהנשימה, מהמחשבה ומהרגשות. זה החיבור שלנו לשרשרת המזון, למארג החיים, לאמא אדמה. כשקשר ההזנה לקוי, גם אם התזונה טובה (נניח שיש דבר כוללני כזה), אז יש בעיה. מחוסר נוחות ועד חוסרים תזונתיים. ואז החסרים התזונתיים וחוסר הנוחות משפיעים בעצמם על מצב הרוח. והחשש לאכול משהו שיתקע את העיכול משפיע בעצמו על החרדה ועל הזרימה החופשית. בקיצור, הקשר גופנפש הוא גם הפוך כמובן. העיכול משפיע בעצמו גם על המצב הרגשי, וגם זה כבר אמיתה מקובלת בעולם המחקר המדעי.

ושוב להתחלה…. ההבנה שיש גורם C מתחת לקשר גופנפש (AB) היא המפתח לריפוי. היא פותחת רובד עבודה נוסף ועמוק. ואם A זה נפש ו B זה גוף, מהו C לדעתכם?

הפוסט מעי רגיז, הסרוטונין שבמעיים, וצמחי המרפא הופיע לראשונה ב-healing forest.

רק שתמיד כשמדובר על תזונה, המטופל מתכונן ל"כסאח" על התפריט, לאיסורים ולאילוצים של אכילת מזון יקר מחנות הטבע… אז ראשית אני תמיד מדגיש שתזונה אינה "בריאה" או "לא בריאה" (טוב, אולי חוץ מבורקסים, סוכר ומזון תעשייתי). תזונה היא מותאמת או לא מותאמת למצב. כל מצב פיזיולוגי/אנרגטי, כל מחלה או בעיה וכל טיפוס כזה או אחר מצריכים תזונה טיפולית שונה. יש כאלה שסלט ירוק עם נבטים וצנוניות כל יום יניע להם את העיכול ואת החיים; ויש כאלה שיפיל אותם לתהום הנשייה עם כבדות וגזים שלא מהעולם הזה. אנחנו יודעים את זה; ובכל זאת עדיין קוראים את "התגליות המדעיות" בדבר תזונה, כאילו שיש בהם איזו בשורה.

סתם דוגמה: תכתבו בגוגל- קפה+סרטן. תמצאו באותו עמוד גם כתבות על היותו מסרטן וגם כתבות על היותו מונע סרטן.

אז כאן אני לא הולך לדבר על מאכלים בריאים. מקווה שהצלחתי להבהיר… זה די חסר תועלת.

אבל אני כן הולך לדבר על מאכ"לים בריאים. שזה מנסיוני הדגשים התזונתיים הבסיסיים ביותר, וזה די נכון לכל המצבים הרפואיים. כי אם רוצים לרפא בעזרת תזונה, מתחילים במאכ"ל לפני שמדברים על המאכל.

שיגעתי אתכם? סליחה- זה היה teaser קטן.

ורגע לפני ההמלצות- חשוב לי להדגיש, שאל לנו לטעות ולהסתכל על מגילת העצות הזו בתור take it or leave it, הכל או כלום, נכון או לא נכון. אני מציע שגם התייחסות חלקית להמלצות האלו יכולה לשנות משמעותית את חייכם, להקל ואפילו לפתור מחלות כרוניות. תתחילו במה שיותר מדבר אליכם ואפשרי לכם, וזה ירצה להתרחב באופן טבעי ועצמאי.

אז מה זה מאכ"ל? מתי, איך, כמה, למה.

מתי– זמן הארוחה הוא אלמנט קריטי בתזונה. פירות בבוקר יכולים להיות בסדר גמור, אבל בערב ליצור תקיעות ואי נוחות בטנית. סלט ירקות בארוחת צהריים יכול להשתלב נהדר בארוחה, אבל בערב לעשות גזים נוראיים. שייק ירוק באביב יכול לקדם חיות ואנרגיות בגוף ובנפש, אך לקרר ולהכביד בחורף.

ובכלל- ארוחות ליליות מכלות אנרגיה, גם אם הן נעשו משורשים טריים שגידלתם בעצמכם בגינתכם האהובה ובישלתם על אש חיה בסיר חרס עם מי המעין הטהור … כדאי שארוחות ערב יהיו לא יאוחר מ 19:00, ולא פחות משעתיים לפני השינה. רצוי אפילו יותר.

אפשר להגיד שככלל- בשעות השמש ובעונות החמות  יש יותר היגיון למזון קריר באנרגיה, טרי ולא מבושל, ובחורף ו/או אחרי שקיעת החמה יש פחות היגיון לכך. ועדיין יהיו הבדלים מהותיים בקריטיות של האמירה הזו עבור טיפוסים שונים.

איך- וגם האיך מופיע הרבה לפני המה. האם אני אוכל וקורא עיתון (ואז אוכל את החרדה והמתח שמגיעים מכותרות העיתון הפסימיות), או מסתכל במסך הטלפון ושוכח להריח את האוכל, לטעום אותו ולהרגיש את המרקם שלו. החושים מפעילים את מיצי העיכול שלנו. ברפואה האייורוודית יקראו לזה ה"אגני של העיכול", או האש של העיכול. כשאנחנו לא מרוכזים באוכל אנחנו גם מפסידים את אחת מהנאות החיים (נכון שלא הייתם מעלעלים בפייסבוק בזמן סקס…? ), וגם מונעים מהנוכחות החיה של הגוף לקבל לתוכה את המזון בכל אונה. וכך המזון מתעכל פחות טוב, נתקע בקיבה, יוצא ביציאות דחופות ונוזליות או לחלופין מתעכב ביציאה ויוצא קשה וכואב.

מתוך ניסיון להבין את מקור הכאב או אי הנוחות אנחנו שואלים- האם אלו העדשים, או הברוקולי, אולי  העגבנייה, או הביצים? כמובן שייתכן שתגלו גם תשובות בסוג הרכיבים, אבל רצוי קודם  לדאוג לכניסה ראויה ומכובדת שלהם לגופכם.

כשאוכלים- כדאי לאכול. לאכול בישיבה ובנחת… לא בנהיגה, לא בעמידה, לא בהליכה, לא תוך כדי שיחה בטלפון. ואפילו רצוי לנשום תוך כדי . להינות מכל ביס. להרגיש שבולעים עיסה לעוסה ולא גוש דחוס. ואם לקריאת הדברים- אם תעלה בכם האמירה: "למי יש זמן לזה?"- מקווה שתדעו לבד לתת לעצמכם תשובה מיטיבה.

ועוד נקודה סופר סופר חשובה. כשאוכלים כדאי לא לשתות. לא עם האוכל, ולפחות שעה מסיום הארוחה, עדיף אפילו יותר. ולמה? זה פשוט- מים מוהלים את אנזימי העיכול, מרחיפים את האוכל בתוך אמבט דליל, וכך מקשים על הגוף לספוג רכיבים חשובים מתוכו. התוצאה היא תסיסה של המזון על ידי חיידקים (היוצרת גזים ולעתים עווית וכאב), ירידה משמעותית בספיגה, שינוי במאזן החיידקים הטובים במעיים, עד כדי הצטברות של רעלים שבעתיד גם עשויים להיות מקושרים למחלות כרוניות נוספות. ההיגיון המדעי הזה היה ברור לטובים ורבים ברפואות המסורתיות, החל מהרמב"ם ועד המרפאים הסיניים וההודים, של אז ושל היום.  לשתות בזמן האוכל זה הרגל, וכמו כל הרגל, אפשר לשנות אותו.

כמה- בעידן שלנו זה אחד הקריטריונים החשובים להתייחסות. יש פתגם טיבטי עתיק שאומר: "הסוד לחיים טובים וארוכים הוא: תאכל מחצית, תלך פי 2, תצחק פי 3 ותאהב ללא הגבלה." עידני החוסר היוו מקור למחלות ולתמותה מחוסר. עידני השפע מייצרים מחלות ותמותה משפע. ולא צריך להרחיק עד השמנת יתר, מחלות לב וכלי-דם, סכרת וכיו"ב. גם לבריאים- ארוחות גדולות מכדי הצורך- מכבידות על הגוף, מאטות את קצת הפירוק, יוצרות כאבי בטן, קשיי ספיגה והצטברויות של רעלים בגוף.

גם כאן- אפשר לאכול את אותו תבשיל שורשי גינה שבישלתם בקדרת החרס, ולאכול בהגזמה. ואז המזון הבריא- כבר לא כזה בריא.

אין שום טבלה שתגיד כמה אוכל זה נכון. אנשים רבים מתקשים "לעצור בזמן", לא רק כי קשה להם להתאפק, אלא כי הם לא מצליחים לקרוא את הסימנים בגוף המאותתים להם שהגוף בא על סיפוקו. זאת בעיקר מכיוון שחלקינו התחנך לסיים תמיד את הצלחת. וזאת בעיקר גם אם עוד לא יישמנו את כללי ה"איך", ואז אנחנו אוכלים מול המסך, ולא ערים לנעשה בגוף.

אבל נניח שאנחנו אוכלים במודעות ובחיבור לחושים (זה כבר חצי דרך להצלחה), ואז עולה השאלה: "האם אני עוד רעב? האם אני זקוק לעוד פרוסה אחת/2 כפות של התבשיל/מנה קטנה של סלט?" והתשובה לשאלה הזו היא: "לא!". ואיך אני יודע? כי זו שאלה של ה- mind. הגוף לא שואל שאלות. כשהוא רעב הוא משדר רעב. כשהוא שבע- הוא "מפנה את הבמה", ואז חוזרת ותופסת אותה ה-mind. השאלות הללו הן קולה. והרצון לעוד מזון נובע פעמים רבות מסיבות אחרות מאשר רעב. וזה מוביל אותנו לאות האחרונה.

למה- שאלת השאלות. האם אני אוכל כי הוזמנתי לארוחה אצל חמותי, ו"לא נעים" להעליב אותה? האם החבר'ה יושבים לארוחה וזה חלק של להיות יחד? למרות שאכלתי לפני שעתיים ארוחת ערב שהכינה חמותי (זאת שאכלתי כי "לא היה נעים"). האם אני אוכל כי "חבל לזרוק"? או, הכי מוכר: "האם אני אוכל כי ריק לי בנשמה, כי משעמם לי או כי נפגעתי מבן הזוג?" מה שנקרא- אכילה רגשית.

הרעב הוא סימן של הגוף שאומר לנו: "אני מוכן, תביא אוכל". כשאנחנו אוכלים בלי סיבה פיזיולוגית- אנחנו כמו מכניסים קהל לסניף הדואר בלי שיש פקידים באשנבים. הלבלב נח, המעי הדק בניקוי דפנותיו, הקיבה מכווצת וחומצת הקיבה אינה מוכנה.

מעבר לכך, כשאנחנו אוכלים בזמן כעס על בן הזוג או סערת רגשות אחרת- אנחנו מה שנקרא "אוכלים גם את הכעס". האוכל איננו אסופה של חלבונים, פחמימות ושומנים עם קצת ויטמינים ומינרלים. האוכל הוא הזנת החיים בכוח החיים.  ולאנרגיה שבאה עם האוכל חשיבות מכרעת.

מאחל לכולנו לאכול באהבה ובמודעות לעצמינו.

הפוסט מאכ"ל- תזונה מרפאת הופיע לראשונה ב-healing forest.

ותוך כדי האשמות ומלחמות- יש הרבה שמתקשים להחליט מה נכון עבורם ועבור ילדיהם, כל אחד מסיבותיו. בעיקר כשמעורב כאן באופן טבעי גם הרבה פחד, והלחצות חברתיות (משני הכיוונים).

מבחינת צמחי מרפא- אז כשיש ריבוי מקרים סביב- ניתן לנקוט מניעה. וכאן צמחי מרפא מחזקי מערכת חיסון כמו אסטרגלוס, ויטניה, מיני ג'ינסנג (בהתאמה אישית) ופטריות ריישי ומייטאקי עושים עבודה מבורכת, יעילה, בדוקה לשינוי הנטייה למחלות זיהומיות. הצמחים הנבחרים בעיניי והכי רחבים מבחינת ההתאמה לקהל מגוון נמצאים בתכשיר חיזוקיתא פי2, בו הדבר ניכר היטב במחלות החורף אשר תדירותן, משכן ועוצמתן יורד משמעותית כאשר ניטל בתחילת החורף.

ראשית- הרי חצבת זו מחלה ויראלית, וצמחים אנטי ויראלים חזקים ויעילים יש בשפע. מעבר לכך, יתרונה הברור של רפואת הצמחים הוא גם ביכולתם של צמחים להמריץ את פעילות מערכת החיסון; והפעילות ממריצת החיסון מוכחת מעבר לכל ספק במספר צמחים. הנה כמה ממריצי חיסון אנטי ויראלים בולטים: אכינציאה, טבבויה, טוג'ה, אונקריה (אונה דה-גאטו) . העוצמה הטיפולית המתקבלת משילוב של 3-4 כאלה, כמו לדוגמה בתכשיר Immune boost, נמצאה אצלי כיעילה מאוד באופן כללי למצבים זיהומיים שונים (לא חצבת בהכרח) ויראליים וחיידקים, גם במצבים מתקדמים וחריפים. ואני מדבר על עשרות מקרים, לא על בודדים.

בנוסף, הסימפטומים מקבלים התייחסות ספציפית לפי כל מקרה. במצבי שיעול יינתנו צמחים כמו בוצין, דרוסרה, ליקוריץ ולחך. הם ישולבו  בפורמולה עם ממריצי החיסון, או יינתנו בנפרד בפורמולות לשיעול. במצבי דלקות גרון- איסטיס, טיון דביק ומרווה, והתזות מקומיות של שרפים כמו פרופוליס ומור. דלקות אוזניים בחצבת מטופלות באופן פנימי כמו דלקות גרון, אך נוסף להן שימוש מקומי בטיפות אוזניים המכילות שמני תשרית של צמחים אנטי-דלקתיים כמו פרחי בוצין, פיגם, קלנדולה והיפריקום.

 

הפגיעה בריריות הפה  האופיינית מאוד למחלה, מקבלת מענה בצמחים משקמי רירית כמו ליקוריץ ולחך, אשר גם הוזכרו כמסייעים בריכוך דלקת הגרון והשיעול. וגם מור ופרופוליס רלוונטיים בשימוש מקומי בתרסיסי גרון

בקליניקה אני פוגש אנשים שנאמר להם שהסיכוי לריפוי מחלה כלשהי הוא קלוש… ואותי דווקא מעניין מה הסיפור של אותו סיכוי קלוש שכן נרפא, ואיך עכשיו עושים את הבחירות הנכונות כדי להיות המיעוט המנצח.

הפוסט חצבת- מניעה וטיפול באמצעות צמחי מרפא ותוספים הופיע לראשונה ב-healing forest.

1. עצירת דימום

2 הצמחים העיקריים והמעולים לעניין:

• הטיון הדביק שגדל בכל חלקה לא בנויה כמעט בקרבת האדם. מה שנקרא איזורים מופרים, מעזבות וכו'…
• המרווה המשולשת (בד"כ ביער) או המרווה הרפואית (בד"כ זו שבגינה)

לועסים ומניחים על הפצע המדמם. תוצאות מובטחות בשניות. אם זה פצע עמוק במיוחד, כדאי לשים את ה" לעוסית" בתוך פד גזה או אפילו פיסת בד ולוחצים כדי שייצאו הנוזלים לפצע. זה כדי שלא ייכנסו חתיכות לתוך הפצע. הצמחים המדוברים יעשו גם פעולת חיטוי משמעותית.

2. כאבי בטן

מדובר על חליטה. וכאן יש לכם את העניין שאם זה ילד- צריך גם לגרום לו לשתות. זה תלוי רק בכם. יכול להגיד שהילד מרגיש את הספקות ואת אי הביטחון שלכם, אם הוא נוכח (בשאלות פנימיות כמו: אולי זה לא טעים לו? אולי עדיף אקמול וזהו? מי אמר לי שזה יעזור בכלל? וכו'….).

אני תמיד אומר שאם אתם מרגישים שזה מצב בריאותי- ואתם רואים את עצמכם כסמכות מובילה לילדכם לבריאות ולביטחון, אז תמיד אפשר להתחבר ל"מקום הסמכותי והיודע", (הסמכות- זו שאפשר לסמוך עליה) כמו זו שברורה מאוד ואומרת לתת יד כשחוצים את הכביש, ששמים חגורת בטיחות באוטו, ושלא יושבים שעות בשמש אוגוסט בצהריים. כשאתם מובילים מהמקום הזה- הילד ייענה להובלה.

אז הצמחים העיקריים לחליטה לעניין זה הם:

1. קמומיל (אבל פרחים בשקית שיהיו במקרר. לא תיון, ולא שקיות מהוהות בארון). כפית בחצי כוס תספיק
2. זוטה לבנה (מהגינה או בבר)- גבעול אחד בכחצי כוס מים רותחים יספיק.
3. מרווה משולשת או מרווה רפואית- כמה עלים בחצי כוס מים רותחים

   

3. אלרגיות ותגובות לעקיצות

במקרים אקוטיים (תגובה כלל גופית, קשיי נשימה) צריך טיפול רפואי. יש כאלה שכדור אלרגיה מספיק, ויש כאלה שיודעים שהם צריכים אפיפן- וזו תרופת מרשם. אני לא פרמוקולוג או רופא. לא נותן שם המלצות.

• אבל במקרים היותר רגועים, וגם במקרים החריפים, במקביל לתרופות אפשר בהחלט להיעזר בצמחים נוגדי אלרגיה. הזמינים ביותר הם: עלי סרפד בחליטה- יבש שאפשר לקנות או לייבש בעצמכם, וטרי שיש כמעט בכל מקום כל החורף.
• שום באכילה. איך אוכלים שום? שמים פרוסות בתוך מלפפון, ואוכלים את המלפפון. הרבה ילדים יעשו את זה כשירגישו את העקיצות הלא נעימות של הדבורים או הצרעות.
• בצל- מבצל שמים חתיכה גדולה (חצי בצל) ישירות על העקיצה, ומחליפים כל כמה דקות. תוצאות מידיות מובטחות.

  

  

4. כוויות

אלוורה כולם מכירים, והיא גם פיתרון מיידי מעולה. העבודה הטובה ביותר עם הכוויות החמורות יותר היא עם צמח שנקרא היפריקום. זהו צמח שנחקר בהשוואה לתרופות הקונבנציונאליות של בתי חולים ונמצא יעיל יותר בכוויות עד דרגה 3!!!! לא כל אחד מכיר ומזהה אותו בבר, והוא לא בגידולי הגינה. לכן כאן- המומלץ הוא להחזיק משחה ואפשר לרכוש כזו באתר. משחה שטובה לכוויות, לפציעות ות'כלס- הכי שימושית שיש.

5. ליחה, נזלת, שיעול ליחתי

זה תחום שכבר כדאי לחשוב על עזרה מקצועית יותר. לרוב כדאי גם להוריד מוצרי חלב, סוכר וקמח לבן (כל הלבנים…). תכשירים המכילים אכינציאה, איסטיס וסמבוק יהיו מאוד יעילים. לשיעול גם תכשירים המכילים טיון השמש (שונה מאוד מטיון דביק) יתאימו מאוד, והם באמת דורשים רקיחה של הרבליסט. אבל אפשר בהחלט להשתמש בבית בכמה צמחים שיעזרו בינתיים, או אם המצב קל יחסית:

1. אזוב (מה שקוראים זעתר) או בת קורנית (טימין)- עוזרים בכיוח (הוצאה) של הליחה
2. זוטה לבנה (כמו אזוב, רק יותר קרירה באנרגיה)
3. מרווה- מייבשת את הליחה
4. קינמון- מייבש ליחה  ומכייח. מספר 1 לדעתי בשימוש הביתי

   

6. דלקות עיניים

יש צמחים בשימוש ההרבליסטי כמו יופרזיה וכלידוניום שהם ממש תותחי על. יש גם צמחים לשימוש פנימי שימריצו חיסון ויתנו פעילות אנטיספטית מבפנים- כמו אכינציאה, אבל גם הרשימה הביתית יכולה להתהדר ביעילות מעוררת פליאה. כאן נכללים צמחים כמו:

1. פרחי קמומיל
2. עלי מרווה
3. עלי זוטה

   

עושים עם אחד או יותר מהצמחים הנ"ל (כן, אפשר בהחלט לשלב בחליטה אחת) חליטות מרוכזות ככל הניתן. 2 כפות לחצי כוס.

מכיוון שהכוס תתקרר מהר- החליטה תהיה קצרה. לכן ממליץ לשים את חצי הכוס מכוסה, כשהיא בתוף סיר מים רותחים- והוא ישמור על חומה. לחלופין- אפשר גם בכוס תרמית.

מטפטפים לשקערורית העין ופתחים את העין לאחר שנקוותה בריכה קטנה. או שפשוט עושים קומפרסים חמימים עם צמר גפן.

7. דלקות גרון

בשימוש המקצועי משתמשים בעיקר בשרפים מחטאים כמו מור, פרופוליס ואחרים בצורה של ספריי גרון. מי שרוצה להכין מענה מיידי בבית יכול לעשות גם חליטה מרוכזת של עלי מרווה, ואם יש לכם- גם עלי אלת המסטיק. ולגרגר כל שעה

הפוסט עובדים מהבית- צמחים זמינים בעלי פעילות מיידית למצבים נפוצים בבית הופיע לראשונה ב-healing forest.