וכמובן, אני כאן כדי להגיד שיש פתרונות בצמחים. גם למניעה, וגם לטיפול.

אבל קודם נגיד, שמיגרנה זה תהליך דלקתי שמתחולל בכלי הדם הקטנים ובמערכת העצבים המרכזית (המוח). יש בו לעתים כיווץ יתר של כלי דם, ולעתים הרפיית יתר של כלי דם. אפשר לומר שכלי הדם "התחרפנו", ובתוך כל הלחץ או ההתרחבות- נוצר עומס שמתבטא ככאב עצבי.

כיווץ כלי דם במוח הוא מנגנון טבעי שנועד גם להגן על המוח. המוח מקבל תשדורת שיש רעלים בגוף (בין אם הרעלה, ארס, או תזונה גרועה) או התייבשות, וסוגר כדי לשמור על עצמו. גם מסרים רגשיים כמובן מביאים לזה. לחץ, מתח, חרדה וכו'…. ויש את המזונות המכילים טיראמין שמעודדים את התופעה בקרב אנשים מסוימים (יין אדום, גבינה צהובה, שוקולד וכו').

מכיוון שזהו תהליך דלקתי, צמחים מניעתיים לעניין יהיו נוגדי דלקת. חייבים להתחיל עם המפורסם והנחקר ביותר לכך, והוא בן חרצית (Tanaceutum parthenium). בן חרצית נחקר רבות, ונמצא יעיל למניעת מגרנות באופן מובהק. גם בקליניקה הצמח מוכיח עצמו שוב ושוב. עבודתו היא למניעת דלקת, ואינה מסתכמת רק בכאבי ראש. יעילותו מוכרת גם לדלקות מפרקים, להורדת חום, להפחתת עווית, ולהסדרת מחזור. על כן משמש נאמנה גם לטיפול מניעתי בכאבי וסת, וכמובן גם לכאבי ראש על רקע הורמונלי.

גם הורדת החום, המוזכרת כאן כבדרך אגב אינה משנית כלל. הצמח במקור טיפל בעיקר בהורדת חום. פשוט על ידי לעיסת העלים הטריים. ומכאן שמו באנגלית Feverfew.

זהו הצמח העיקרי למניעת מיגרנות, ואחד החשובים לטיפול. המניעה נעשית למשך תקופה של חודשיים-שלושה, לפעמים עד חצי שנה, ואז לאחר מכן מורידים למינון תחזוקתי של כשליש מהמינון. איכות התמצית היא העיקר! מוכרים הרבה תמציות זולות ברשת. עם זאת, תמצית שנעשתה מצמח טרי בעת פריחה, ושנשמרה בקירור (תמציות שלא נשמרו במקרר נוטות לאבד בהדרגה את ריכוז החומרים הפעילים) עונה על הסטנדרט הגבוה ביותר של מיצוי, ומכילה את ריכוז החומרים הפעילים הגבוה ביותר. עלעלים, ה-חווה לגידול צמחי מרפא, הממוקמת בציפורי שבגליל, היא הספק העיקרי שלי לצמחי מרפא… ולשמחתי ההתמחות שלהם 30 שנה הייתה בגידול הצמח הספציפי הזה, והם מספקים חומר גלם טרי ואיכותי שאין דברים כאלה.

.

הצמח הבא בהיררכיה הוא האשבל האצישראלי (Stachys palsestina) אם אתם מלקטים, או אשבל בטוניקה (Stachys beyonica), אם אתם רוכשים צמח מיובא, בעלעלים. האשבל ארצישראלי צומח על סלעים באיזורים שטופי שמש. בעיקר בכרמל, ולא בכל מקום בכרמל. איכותו היא מרירה וקרירה, וריחו עדין אך משכר וייחודי. זה צמח שמתאהבים בו. רואים אותו בקורסים שלי ומייד שואלים מיהו…. כי רואים עליו שהוא משהו מיוחד. שייך למשפחת השפתניים, אפור עם מראה דמוי לבד. מזכיר קצת את הלוונדר במרקם ובצבע.

גם האשבל, בדומה ללוונדר, מרגיע ומצליל את התודעה. בצמיחתו הזכה והרכה מתוך הסלע הלוהט והקשה מלמד איך ניתן לשמור על נחת רוח גם מול אש ונוקשות. הלכה למעשה הוא משמש במצבי חרדה, חוסר שקט, קשיי שינה, וגם במצבי עמימות מנטלית, ערפול חושי, חוסר נוכחות ודיכאון עצבני.

על רקע אלה מביא צלילות במקום הרעילות והעומס המנטלי והרגשי המצטברים בראש. העבודה נעשית גם על ידי הרגעה, וגם על ידי עבודה אנרגטית של הנעת התקיעות. זה מתחיל בכבד ובמרה, וברעילות המצטברת עקב כך, שכאמור מעודדת את המוח לסגור את השערים- את כלי הדם הקטנים. כאשר כאב הראש נגרם עקב מצבי עודף (תקיעות בכבד, עומס יתר, לחץ, חרדה וכו') הצמח מאוד יעיל. כאשר כאב הראש נגרם עקב מצבי חוסר (עייפות, היעדר שתייה, רעב, חולשה, אנמיה) הצמח עשוי להיות פחות יעיל.

בנוסף, הצמח מאוד מפורסם למניעת כאבי ראש על רקע הנגאובר, ובכלל להפחתת תופעות ההנגאובר. נהוג באירופה לשתות את המין האירופאי (Betony) לפני שתיית אלכוהול. זה מתיישב עם כל הנאמר על היותו פעיל במניעת רעילות המצטברת בכבד ועל עבודתו היעילה במצבי עודף ואש.

באופן דומה ישמש גם הלוונדר הרפואי (Lavendula officinalis) ולוונדר אנגוסטיפוליה (Lavendula angustifolia). הפרחים של שני המינים הללו (ולא של לוונדר מנוצה -Lavandula pinnata) מביאים איכות דומה לשל אשבל מבחינת הרגעה והצללת הראש. הלוונדר יותר פותח, מרחיב, מטהר ומרומם. יש לו עבודה "גבוהה" יותר מבחינת השמן האתרי שעולה למעלה, ופשוט מרחיב ומנקה. אפשר לעבוד איתו באופן אקוטי בעת כאב ראש פעיל. אפשר בהחלט להיעזר פה במינונים נמוכים יותר גם למניעה.

האיכות של הלוונדר מביאה הרמוניה למערכות הגוף. מסלקת אש עודפת מהלב (שמתבטאת בגוף בדפיקות לב מהירות, מיגרנות, חרדה, סיוטים וקשיי שינה), אבל מעלה אש במצבים של חולשה ודיכאון. מביא עדינות וחמלה, רכות ועיטוף, אך גם יכולות טיהור חזקות ועבודה ממריצת חיסון ונוגדת זיהום. נוגד עווית לרחם ולמעיים, אך מחזק טונוס צירים ומייעל את פעולתם בלידה.

ולכן גם בכאבי הראש יסייע גם במצבי החוסר שבהם אשבל הצטיין פחות, וגם במצבי העודף לצד האשבל. אפשר לומר שהוא ואשבל הם צמד-חמד: שניהם ממשפחת השפתניים, וידוע כי צמחים בני משפחה זו אוהבים לעבוד יחד. וכך, הלוונדר עוזר לאשבל לעבוד גם במקומות שבהם האשבל מרגיש פחות בבית. איכות של משכין שלום ומהרמן יש לו ללוונדר.

עם זאת, למצבי מיגרנות על רקע חוסר (כאמור על רקע עייפות, חולשה, אנמיה, חוסר בייה או בהזנה וכו') יתאים יותר מהאשבל- צמח שעבודתו לכאבי ראש מכווצים מאוד מתאימה. בעיקר כאבי ראש שמבקשים חום, מגע, לחץ (ופחות לאלה שבא לו לאדם לשים על עצמו שקית עם קרח על הראש). גם הצמח הזה שייך לשפתניים, וגם הוא ארומטי, אך הארומה שלו חמה והוא ממריץ זרימת דם. זהו הרוזמרין הרפואי (Rosmarinus officinalis). כאמור, לא למצבי עודף, ויש להתחיל במינונים נמוכים. במינונים גבוהים מידי עשוי להגביר את כאב הראש.

השימוש בחליטות אפשרי. כדאי מצמח טרי. משרים חצי כפית, 3 פעמים ביום במים רותחים עם מכסה סגור. או במיצוי אלכוהולי מהצמח הטרי (טינקטורה) משתמשים במינון של 1/3 מ"ל עד 1 מ"ל,  3 פעמים ביום. וזה ממש מספיק! כאן מדובר על שימוש במצבים אקוטיים. פחות מתאים לקחת רוזמרין ככה לשבועות לצורך מניעתי. הוא חזק מידי.

עוד אספקט שכדאי להבין במגרנות הוא היכולת האדפטיבית (ההסתגלותית) הנמוכה. כלומר, אנשים עם מיגרנות הם בעלי רגישות גבוהה מאוד לשינויים: שמש, חום, צמא, רעב, חוסר שינה, שינויים הורמונליים, רעש, לחץ, מזונות לא מדויקים להם ועוד – הם כולם טריגרים אפשריים להופעת מיגרנה. ומכיוון שהחיים הם שינוי, כידוע- אז הרגישות של אנשים עם מיגרנות לשינויים עושה להם חיים מאוד קשים.

האלמנט המייצג את השינוי ברפואה המסורתית הוא אלמנט האדמה. שהרי הכל חולף על פניה (שמש, גשם, רוח, חום, קור) והיא מייצגת את אותו השינוי על פניה. ברפואת הצמחים הצמחים שמייצגים הכי נאמנה את האיכות הזו של אלמנט האדמה ושמחזקים את היכולת שלנו לעמוד בשינויים הם הצמחים הקרויים "אדפטוגניים" מכיוון שהם מסייעים לנו לעבור אדפטציה. רובם שורשים, והם בעצם מחזקים את יכולת העמידות שלנו בפני סטרס. בין אם סטרס פיזי או רגשי. אלה צמחים שיחזקו מערכת חיסון, יעלו ספירת דם, יגבירו יכולת ריכוז וזיכרון, יתמכו בבלוטת האדרנל בהתמודדות שלה עם מצבי עקה, על ידי חיזוק מנגנונים הורמונליים באופן מורכב ומופתי. אפשר לקרוא ספציפית על אדפטוגניים במאמר כאן

יש הרבה אדפטוגניים. חלקם קרירים ואווריריים(כמו סנטלה ובקופה) או נייטראלים באיכותם (כמו פטריית ריישי, ושורש קודונופסיס), חלקם חמימים (כמו ג'ינסנג סיבירי ורודיולה) ואפילו חמים (כמו ג'ינסנג קוריאני). ויש את המאוזנת והשלמה ביותר מבחינתי- מלכת האדפטוגניים שגדלה בר בארץ, הלוא היא וויתניה משכרת (Withania somnifera) או בשמה ההודי אשוואגנדה.

השימוש שלה במניעת מגרנות אינו מן המעלות המוכרות שלה… גם מכיוון שיש לה הרבה מאוד מעלות, וגם מכיוון שהיא חלק גולמי מאוד בטיפול המניעתי במגרנה. היא "האדמה" לטיפול. התשתית. היא החיזוק ארוך הטווח שמבוסס על הבנת המיגרנה כקושי להסתגל לשינויים. היא כמובן מזמינה את האדם הסובל ממיגרנות לחקור את אותה חולשה בתוכו. יש לזה שאלות רבות, וכאן נפתח לו מסע שעובר יחד עם נטילת הצמחים והתאמות התזונה, להבין את המקום של המיגרנה בחייו, של אותה חולשה לשינויים, של אותה אש עולה ובוערת בראש.

המסע הזה יכול להיות מרתק, יכול להיות מציף, יכול להיות מבלבל. אבל הוא הלב של הטיפול. וככה, יחד עם תבונת הצמחים, מתגייסת גם תבונת האדם. ומה שהיה פעם מטרד, מגבלה, כאב מתסכל ומוריד- הופך להיות השער לריפוי העצמי. כי כמו שאומרים בספרי הגופנפש- "הגוף יצר את המחלה, הגוף יכול לרפא אותה".

לכן, אני לא שם לכם כאן קישורים למוצרים בהקשר של מיגרנות. יש לי. אני מכין אם ממש מבקשים ממני, אבל בחום ובאהבה מזמין את כל מי שסובל מהדבר הזה כבר יותר מידי שנים, לאהוב את עצמו ולטפל בבעיה מהשורש, מהבסיס, לטווח הארוך ואחת ולתמיד. וזה כמובן קורה בקליניקה.

הפוסט מיגרנה- הכאב, הסיבות, הטיפול והמרפא הופיע לראשונה ב-healing forest.

מסב סבל רב. מעיר משינה, מטריף את הדעת, מגביל את החיים, את היציאה לטבע, לטיולים, שימוש בסבונים, רחצה בבריכה בים. הכל שורף.

לפעמים זה ממש להסתובב בעולם פצוע, ולא להבריא…

ומכיוון שזה אחד המקרים הנפוצים שבאים לקליניקה, ומכיוון שראיתי עשרות מקרים של ריפוי מהמם ומלא חסד, הבנתי שיש מה להוציא כאן לאור. מה שנקרא, כדאי ליידע את הציבור. אז יאללה.

בשימוש חיצוני יש קרם ספציפי לאטופיק דרמטיטיס שאני מכין. קרם יעיל, מזין את העור, מפחית גרד, נוגד אלרגיה מקומי ומפנה רעילות מטבולית. אני אפרט כאן במאמר על כל הצמחים שמרכיבים אותו אם תרצו לעבוד עם רכיביו ועקרונותיו.

נבין קודם שמדובר במחלה אלרגנית. וזה ממש לא מעניין מה האלרגן. מה שמעניין זה שמערכת החיסון בדריכות יתר. משום מה היא מבינה שאיזה אבקן תמים הוא פולש מסוכן. היא מייצרת תגובת יתר שלא בהלימה למצב. למעשה מערכת החיסון נמצאת כאן בחולשה, וכמו פינצ'ר קטן שנובח מתוך פחד, היא תוקפת מתוך חולשתה. האסטרטגיה הנכונה לכך היא חיזוק מערכת החיסון, ולא חס וחלילה דיכוי שלה. דיכוי מערכת החיסון זה מה שעושים סטרואידים, וסטרואידים כמו שאנחנו יודעים זה פיתרון זמני שדוחה את הקץ, ואינו מביא לריפוי.

כאן יגיעו צמחים מחזקי חיסון ומאזני חיסון כמו שורש אסטרגלוס (Astaragalus membranaceus), פטריית ריישי (Ganoderma lucidum), זרעי קצח (Nigella sativa) ועוד…

אבל מערכת החיסון לא סתם בדריכות יתר. ולטפל רק בצד שלה בקונפליקט, בלי לבדוק מי התחיל, זה כמו לנסות לפתור סכסוך בין 2 ילדים בלי להתייחס ל- 2 הצדדים במחלוקת. אז אני לא יודע מי התחיל, אבל יש בעור משהו שמדליק את מערכת החיסון. זה יכול להיות ברמת הפשט וירוס שהפעיל את המערכת וכבר אינו שם (אטופיק דרמטיטיס מופיע פעמים רבות בהקשר למחלות ויראליות, יבלות ויראליות וכו'), יכול להיות ברמת רעלים שמצטברים ברקמות העור (תזונה לקויה וכל זה…), וגם פינוי לקוי של חומרי פסולת שלא מוצא דרכו החוצה.

בהקשר הזה הצמחים היעילים הם אלה שמגבירים פינוי וניקוז מהעור. הם עושים זאת על ידי הגברה וייעול של פעולת השיתון, שיפור הפינוי הלימפתי ניקוז כבד וכיס מרה דרך המעיים, ייזוע ועוד… אלה צמחים שמוכרים בשימושם ארוך הטווח ביכולת לשנות מהלך של מחלות כרוניות, ועל כן קרויים "מתמירים", או בלועזית "אלטרטיבים"  מלשון to alter= לשנות. במקרה של אטופיק דרמטיטיס יש כמה אלטרטיביים מאוד מקובלים לעניין:

עלי סרפד שמעלים שיתון ומשפרים פינוי דרך הכליות, לצד עבודה מאוד יעילה של הפחתת אלרגיה. מעניין לראות שעלי הסרפד עצמם מייצרים במגע חיצוני תגובה בעור שמזכירה תגובה אלרגית. למעשה יש מחלת עור אלרגית שנקראת אורטיקריה או סרפדת, שנקראת על שם תופעות הצמח (אורטיקריה על שום Urtica= סרפד בלטינית). את הסרפד אפשר ללקט ולייבש, או לקנות יבש בחנויות הטבע, ולחלוט במים רותחים חליטה שמשאירים למשך הלילה, ושותים מסוננת במהלך היום. 6 כפות ליום יהיה מינון ריאלי, וכמות המים צריכה להיות כזו שתכסה את הצמח ושתשתו את כולה. (כלומר בין חצי ליטר ל-2 ליטר, תלוי בכם).

פרחי תלתן ארגמן או תלתן אדום הם אופציה מאוד מקובלת, מפורסמת ומוצלחת לטיפול חיצוני ופנימי בבעיה. הפרחים של תלתן ארגמן גדלים בר ברחבי הארץ בסביבות מרץ-אפריל. פרחי תלתן אדום נמכרים בחנויות הטבע ואצל המגדלים של צמחי המרפא (עלעלים כמובן המומלצים מכל). יש להם פעילות אלטרטיבית כמו לסרפד, אך לא דרך שיתון. הפינוי של הרעלים נעשה, כך מקובל לחשוב, דרך הריאות. והעבודה שלהם היא הרבה מעבר לפינוי. יש בהם איכות מאוד עמוקה של הזנה. הזנה של העור, הזנה של מינרלים, לחלוח היובש (שכן אטופיק דרמטיטיס מערבת יובש רב בעור כחלק מהגירוי והמטרד). מהסביבה הזו גם מאוד מקובל לשלב את התמציות בקרמים לעור מגורה ומוכה אלרגיות.

עוד אלטריטיבי מפורסם הוא דבקה זיפנית (Galium aparine) הגדלה בשפע ברחבי הארץ, בתוך היישובים, בשולי יערות, בצידי דרכים ועל כל גבעה חשופה… הדבקה משמשת כמנקזת לימפתית יעילה ובטוחה מאוד לשימוש. עוזרת להניע את הנוזל הבין תאי בו מרוכזים חומרי הפסולת, ולנקז אותם דרך צינורות הלימפה עד לכליות ולשתן. את הצמח אפשר ללקט בחורף, לייבש, ולחלוט במים רותחים כל השנה. גם כאן יידרשו כ- 6 כפות ביום. אבל כאשר נעשים שילובים של אלטרטיביים, כל אחד יכול לרדת קצת במינון, ולתפוס חלק יחסי בתערובת.

ברמה האנרגטית, האטופיק דרמטיטיס היא מופע של אש בעור. וחובה לקחת את זה בחשבון. מעבר להימנעות ממזונות חריפים ומייבשים, יש גם לתת את הדעת לצמחים שמסלקים חום ומזינים את העור. תלתן ארגמן היה אחד המזינים. סילוק האד ייעשה בעזרת צמחים מרים וקרים.

ברמה המקומית אפשר למצוא את הצמח הכל כך נפוץ בשדות המרעה, בשטחי הבור ובשולי החורש הישראלי- הוא העירית הגדולה (Asphodelus ramosus). הצמח הוא אלטריטבי בפני עצמו, ומעבר לכך צמח קר ולח. עד כדי כך קר שהוא משמש ממש להורדת חום מדיד (fever), להפחתת גלי חום של גיל המעבר ולשלל מחלות חום רעלניות בעור, לרבות פסוריאזיס ואטופיק דרמטיטיס. אפשר לעשות בו שימוש חיצוני (בקרמים) ופנימי.

ברמת שחקני החיזוק מחו"ל, יש צמח שנקרא Scutellaria baichalnsis או בשמו הסיני Huang chin, שיש לו פעילות מנקזת אש ורעילות, וברמה המערבית מוכר ומוכח כנוגד אלרגיה ומשכך דלקת. הוא מאוד יעיל למצבים האלרגניים בעור ובמערכת הנשימה, ומזכיר לנו כאן גם את הקשר האנרגטי בין 2 המערכות האלה. 2 האיברים הקשורים בראייה הסינית לאלמנט המתכת. אלמנט שמקושר בין היתר עם גבולות ועם קליפות. עם השלה ועם היפרדות. ואכן, גם העור וגם הריאות הם האיברים הבאים במגע עם האוויר, עם החיצון, עם הסביבה. וגם אצלנו נהוד לקרוא לעור "הריאה השלישית". לא בגלל שהוא נושם אוויר (כי הוא ממש לא), אלא כי הוא משקף הרבה פעמים את מה שמתחולל בריאות. ולא סתם המחלה קרויה "אסטמה של העור".

בשימוש החיצוני נשתמש כאמור בצמחים מזיני עור כמו תלתן ארגמן שהוזכר שעובד להזנת העור ולניקויו גם מבחוץ, ובצמחים מקררים כמו עירית גדולה שהוזכרה. עוד צמח שמאוד מסייע לגרד ולהזנת העור הוא הכוכבית המצויה (Steallaria media). ויש שמן שאפילו פגשתי רופאי עור שממליצים עליו למטופליו והוא שמן קצח, אש ניתן לרכוש בחנויות הטבע. עבודתו נוגדת האלרגיה ומאזנת החיסון מוכרת גם בשימושים הפנימיים וגם החיצוניים, ומאוד יעילה. כל אלה משולבים בקרם בסיס, אותו אפשר לקנות בחנויות לקוסמטיקה טבעית.

אז המוצר שציינתי בהתחלה (Atopic cream ) הוא קרם עם כוכבית, תלתן, שמן קצח ועוד… וניתן להשתמש בו חיצונית באופן קבוע ורציף.

אפשר גם לעשות הקלה לסימפטומים של הגרד והיובש על ידי אמבטיות שיבולת שועל. עושים אמבטיה ושמים בה גרב עם שיבולת שועל (קוואקר מהסופר) שהושרתה בהם חצי שעה. סוחטים ומערבבים מידי פעם. המים יהפכו חלביים ורכים, מזינים ועוטפים.

ואם ניקח את זה רגע צעד פנימה, אז אפשר לתהות מה יש לילדים שדווקא אצלם מופיעה המחלה באופן תדיר ונפוץ, ומה יש אצל אותם מבוגרים בהם המחלה עוד קיימת עוד. גופנפש הוא לא מדע כולל. וכל אדם מגלם קשר אחר של הדברים. ככלל יש הרבה פעמים קשר של אותה דריכות יתר, אותו צורך "בלתקוף מהחומות" או להגן מהחומות. יש הצטברות של אש, שהרבה פעמים קשורה גם לחוסר ביטוי (השמעת קול= אוויר) ומשקעים רגשיים לא מדוברים. כילדים, החוויה של מגננת יתר של ההורים יכולה להתבטא באופן זה דרך העור. ולעתים הסיפור הוא עמוק הרבה יותר ונוגע לקשרים בין דוריים שכל אחד מההורים – ראוי שיחקור גם בתוך עצמו.

בכל אופן, אני לא מתייחס אל המחלה כאל גנטית. היא כן משורשרת בסיפור המשפחתי. כן מועברת באמירות החיים, וגם בהרגלי החיים. מה שבטוח- היא אינה כאן כדי להישאר. היא אינה גורל אכזר. והיא בטח לא מבקשת שנפגיז אותה בסטירואידים, כי היא תצא במקום אחר ובזמן אחר. היא כן מבקשת התייחסות למערכת החיסון ולפינוי רעלים, הזנה וריכוך של העור ברמה החיצונית והפנימית, ולצד כל אלה התבוננות על הגבולות והיחסים שלנו עם הקרובים לנו.

מרגש לראות כיצד ניתן להפחית ולסיים את הסבל הנלווה למחלה הזו. בעיקר ילדים מגיבים מהר יותר ובקלות לטיפול הצמחי, הטבעי, השלם. וטוב לזכור:

הכל אפשרי! הגוף יצר את המחלה, הגוף יכול לרפא אותה.

יותר חכם מהרופא או ההרבליסט, הוא הגוף שלנו. וטוב יהיה אם המטפל, מכל סוג שהוא, יחזיק את האמונה הזו. היא לכשעצמה תומכת בריפוי.

הנה (שוב) קישור לקרם, למי שרוצה להתנסות בעבודה החיצונית עם הצמחים לשם הקלה ושיכוך מקומי Atopic cream

הפוסט אטופיק דרמטמיטיס- טיפול עם צמחי מרפא בראייה פיזיולוגית ואנרגטית הופיע לראשונה ב-healing forest.

ואחד הנושאים הכי נבדקים הוא מטבוליזם- כולסטרול, שומני דם וסוכר. כי ת'כלס אלה החומרים העיקריים האחראיים על כל נושא חסימות כל הדם, שהן הקשר הישיר למחלות לב, שבץ ושאר מחלות מפחידות, שהמדע קורא להן "מחלות איסכמיות" (אם פעם תקראו מה שכותבים במסמך הרפואי). איסכמיה הכוונה למצב של חוסר באספקת דם לרקמה, מה שבאופן מובן גורם לפגיעה בתפקדו עד כדי אי ספיקה מלאה (לב, כליות, ריאות, מוח…. תלוי למי נחסמה הדרך).

התופעה שמובילה לכך נקראת "טרשת עורקים" וזהו תהליך הגורם לרוב לחסימה. מדובר על מין שילוב טרגי של סוכר (גלוקוז) גבוה וכולסטרול (LDL בעיקר) מחומצן שפוגעים ברקמת העורקים , מצטברים עליה, ויוצרים "פלאק טרשתי"… גוש חוסם במילים פשוטות. הכולסטרול ברובו, מגיע מייצור בכבד (לכן טבעוניים חשופים לבעיה כמעט באותה מידה), והעליה ברמות הייצור של הכבד תלויה בעיקר בקואנזים HMG שקצב ייצור הכולסטרול שלו עולה ככל שעולה רמות הסוכר בדם.

למה? אני לא ממש יודע, לא בטוח שמישהו יודע… אני מעריך שזה סוג של מצב דלקתי בדם שמעודד התנהגות דלקתית גם מצד הכבד, אבל שני אלה יחד לכלי הדם הם כמו קריוס ובקטוס לשיניים, או כמו שמשון ויובב לפינוקיו (:

בכל מקרה, מה שידוע זה ששומני דם (טריגלצירדים) בהחלט עולים כפונקציה של רמות הסוכר. רואים את זה בבדיקות הדם, ובהשפעה של דיאטת שונות ממועטות פירות, סוכרים ופחמימות על הורדת הטריגליצרידים. מה שעוד ברור זה שהעבודה על בריאות הדם ולב מתחילה בכבד. הכבד גם מייצר את הכולסטרול, וגם זה שאחראי להפריש אותו. הדרך היחידה להוציא כולסטרול בגוף זה דרך מיצי המרה, המיוצרים בכבד, ומופרשים למעיים ומשם החוצה בצואה. כמובן שהלבלב, אותה בלוטה הורמונלית המפרישה אינסולין ואחראית על ויסות רמות הסוכר, אחראית במידה רבה גם על מדיי הסוכר ויחד איתם, בעקיפין, גם על רמות הכולסטרול. ברפואה סינית שני האיברים האלה מקבלים יחס משותף- כאיבר אחד. והצמחים, אם לא ניחשתם, יודעים לעבוד על הכבד ועל הלבלב, על הסוכר והכולסטרול כאחד.

והתמונה הראשונה שאני רוצה להראות כאן היא זו: טריגליצרידים- שומני הדם, שערכם התקין נע בין 50 ל- 150 מרקיעים שחקים בבדיקת דם אחת ל- 458 (שזה מצב מסוכן לאורך זמן) ויורדים לאחר פחות מ- 3 חודשים ל- 135. בנוסף, אפשר לראות ירידה גם בכולסטרול ה- Non HDL (ה"לא טוב") , מ- 201 ל- 132 שזה כבר בתוך הטווח התקין. את ה-LDL ("הכולסטרול הרע") לא ניתן היה למדוד בבדיקה הראשונה מכיוון שהוא ינו נמדד, אלא מחושב, וכאשר הטירגליצרדים גבוהים מהנורמה- לא ניתן לחשבו).

בכל אופן, מה שקורה בין 2 הבדיקות זה גם תזונה ממועטות פחמימות סוכרים ( אפשר לקרוא על זה  במאמר- 10 מאכלים מוכחים מחקרית להורדת כולסטרול ),     וגם ובעיקר- צמחי המרפא של הכבד והדם. אספר כאן על הבולטים שבהם. חלקם מאוד מוכרים, חלקם פחות….

ואכתוב כאן, את שורת הסיום… הצמחים באים לאדם, באים אל הדם. באים עמוק, למקום בו זורמת תמצית החיים. שם בנוזל שמכיל את כל הסיפור הפזיולוגי, האנרגטי, הרגשי והרוחני. לשם מגיעים הצמחים. ומאזנים. ומנקים. ומווסתים. ומסלקים את המיותר. ומגבירים את הנחוץ. ועושים זאת כמעט ללא כל תופעות לוואי, ובטח ללא נזק מצטבר. הם עושים זאת בתבונה שאין למדע באמת אפשרות לחקור. למרות שבמאמר זה אני מביא לכם את כל העבודות המדעיות שנחקרו, אני מזמין אתכם לדמיין את כל מה שלא ניתן לכתוב או לחקור בצורה מדעית. עבודה שהיא עמוקה ורחבה כאחד. ממוקדת בכבד באותו אופן שהיא ממוקדת ללבלב, לדם, ללב ולכל הדם. התמחות של תשזורת חומרים וסגולות, תדרים ויכולות, שברא הגדול מכולם, וכל מילה נוספת מיותרת. עם כל הכבוד לכל מילה נוספת.

וחייבים להתחיל עם הזית. עלי הזית.

עלי הזית הם נוגדי חמצון רבי עוצמה. הם "מתקנים" נזקי חמצון, כולל הכולסטרול המחומצן, מפחיתים ישירות את רמות הסוכר, בין היתר על ידי הפחתה בתנגודת לאינסולין, שיפור ברמת שחרור האינסולין מהלבלב, ושיפור הקליטה של גלוקוז בתאים. בקיצור הפעילות ההיפוגליקמית- מורידת הסוכר נחקרה והוכחה מעבר לכל ספק. יחד איתה הוכחה ונבדקה גם היכולת ההיפוליפדמית, כלומר מפחיתה שומני הדם והכולסטרול, וזה ממשיך גם לכל ההקשר לפרמטרים הקשורים ישירות ללחץ הדם. עלי הזית גם הוכחו כמרחיבי עורקים (ובכך מפחיתי לחץ על העורק), וכמשתנים (כנ"ל… פחות "נוזל בצינור=פחות לחץ).

השימוש של עלי הזית הוא לחלוטין אפשרי גם באופן הביתי. חליטה למשך לילה, או מרתח קצר (=בישול בסיר או פינג'ן עם מכסה סגור) למשך 10 דקות, ואז לאחר מכן השארת העלים במים למשך הלילה. אפשר להתחיל עם כפית ליום בבוקר של עלי זית קצוצים, ולהעלות בהדרגה ע"פ הצורך. אפשר להגיע עד ל- 3 כפות ביום לכל היותר. אין צורך להעלות מעבר לכך, וגם לקחת בחשבון שהטעם המר והחריף של עלי הזית יכול גם לעורר צרבת. בעיקר בחליטות ובמרתחים (פחות במיצויים האלכוהוליים).

הצמח הנוסף שכמעט תמיד מצטרף לפורמולות להורדת כולסטרול ושומני דם הוא צמח פחות מוכר "לעם" אך מאוד מוכר בשימוש המקצועי, והוא פירותיו של עץ הגרסיניה הטרופי. Garcinia cambogia. מגיע מהרפואה האיירוודית, אך הוא במקוןר עץ אינדונזי. והוא חמוץ "למות". החמיצות בעיקרה מגיעה המחומר הפעיל- חומצה הידרוקסי-ציטרית, שמגיעה לרכיוזים מטורפים בפרי, ואחראית העיקרית לפעילות ההיפוליפדמית. הצמח משמש גם כצמח מעודד הרזיה, בעיקר כזו המיועדת להפרעות מטבוליות והשמנה על רקע עליית שומני דם.

צמח נוסף שעובד ישירות על הכבד, ומאוד מפורסם לכל ענייני הכבד, החל מכבד שומני, עלייה באנזימי כבד, יתר כולסטרול, ועד צהבת הוא שורש השינן הרפואי (Taraxacum officinalis או באנגלית Dandelion), או בגרסתו הישראלית- כתמה עבת-שורשים (Leontodon tuberosus). השינן מגן על הכבד, פועל כנוגד חמצון יעיל, מניע את הכבד להפרשות מיצי מרה ומשפר נאמנה את יעילותו ופעילותו מטהרת הדם. עבודתו על ניקוי הכבד משפיעה על הגוף כולו, ואותו "טיהור דם" מביא לניקוי לימפתי ולפינוי פסולת במרווח הבין-תאי. מה שהופך אותו יעיל מאוד גם במה שקרוי- "מחלות רעלניות"- כלומר מחלות דלקתיות ואוטו-אימוניות בעור ובמפרקים.

העבודה של השינן על הכבד היא כמו העוזרר ללב, הבוצין לריאה, האכינציאה לחיסון…. עבודה של מקצוען שכולה אהבה ותבונה עמוקה.

עבודה דומה מאוד לשינן ולכתמה יעשו עלי הארטישוק. וגם שתיית המים של בישול תפרחות הארטישוק יכולים להועיל באופן דומה. הארטישוק, קרוב משפחה למעשה גם של השינן, וכמוהו, גם מגן על הכבד ומגביר את יעלותו ופעילותו. לאותם מצבים כפי שפורט.

עוד חברה טובה, לא צמח, אלא פטרייה- מיטאקי (Grifola frondosa) או שיטאקי (Lentinula edodes). מעבר לפעילות מאוד משמעותית של חיזוק חיסון ופעילות נוגדת סרטן, הפטריות הללו פועלות כמפחיתות סוכר. בין היתר על ידי הפחתת הפירוק של גליקוגן (רב סוכר) לגלוקוז (חד סוכר). הלכה למעשה מצאו במחקרים השפעה על הרגישות לאינסולין, הגנה על תאי BETA בלבלב (האחראים על ייצור והפרשת האינסולין) והגברת ספיגת הגלוקוז בתאי שריר (שמביאה להפחתת הריכוז בדם). הפטרייה ניתנת לצריכה במזון. אפשר לבשל במרק, או פשוט לבשל ולשתות. הכמות המתבקשת היא בין 5-10 גרם ליום. שזה כמה פטריות בודדות.

הצמח האחרון לסקירה זו הוא שורש המרווה הסינית (Salvia miltiorrhiza, או Dan shen בשמה הסיני). זהו שורש אדום כדם, המטפל כצבעו- בדם. עבודתו על הורדת כולסטרול מאוד יעילה, ולצדה גם הפחתת לחץ דם, פעילות נוגדת חמצון עוצמתית, הפחתת קרישה בדם, שיקום תאי כבד ותמיכה בלב. הלכה למעשה שיפרה את המדדים בקרב אוכלוסיות הסובלות מבעיות איסכמיות בלב.

אז הפעם שורת הסיום כסיום… מזמין אתכם לקרוא אותה שוב, הפעם אחרי שהכרתם את הצמחים.

הצמחים באים לאדם, באים אל הדם. באים עמוק, למקום בו זורמת תמצית החיים. שם אל הנוזל שמכיל את כל הסיפור הפזיולוגי, האנרגטי, הרגשי והרוחני. לשם מגיעים הצמחים. ומאזנים. ומנקים. ומווסתים. ומסלקים את המיותר. ומגבירים את הנחוץ. ועושים זאת כמעט ללא כל תופעות לוואי, ובטח ללא נזק מצטבר.

הם עושים זאת בתבונה שאין למדע באמת אפשרות לחקור. למרות שבמאמר זה הבאתי לכם את עבודות מדעיות שנחקרו, אני מזמין אתכם לדמיין את כל מה שלא ניתן לכתוב או לחקור בצורה מדעית. עבודה שהיא עמוקה ורחבה כאחד. ממוקדת בכבד באותו אופן שהיא ממוקדת ללבלב, לדם, ללב ולכל הדם. התמחות של תשזורת חומרים וסגולות, תדרים ויכולות; שברא הגדול מכולם, וכל מילה נוספת מיותרת. עם כל הכבוד לכל מילה נוספת.

אפשר לקרוא על תזונה להורדת כולסטרול במאמר- 10 מאכלים מוכחים מחקרית להורדת כולסטרול 

הפוסט צמחים, הדם והאדם- כולסטרול וחברים נוספים הופיע לראשונה ב-healing forest.

התמכרות היא נטייה אנושית. ואם תסכימו איתי ונגדיר התמכרות כהרגל שאינו מטיב איתנו, ואנחנו בכל זאת ממשיכים לעשותו- הרי שבאיזשהו מקום כולנו מכורים למשהו. ועם זאת, ההתמכרויות הקלאסיות כוללות ברובן התמכרויות ל…צמחים: טבק, קנאביס, קקאו, קפה. גם החזקים יותר כמו קוק (העשוי מעלי קוק) הרואין (העשוי מפרג האופיום) וכו'…

כל אלה למעשה הם צמחי רפואה עוצמתיים, אשר בהחלט מסווגים אצלי כצמחים משני תודעה לכל עניין (גם קפה, בדרכו האלגנטית והאהובה). ואז בזכות העוצמה המפתה שלהם לרוח, ישנו פיתוי לא קטן לעשות את אותו שימוש באופן לא מושכל (מה שנקרא abuse) אשר מייצר מערכת יחסים עם אותו צמח הנקרא התמכרות.

צמחים משני תודעה ויחסינו איתם

השורה התחתונה היא שהתמכרויות לצמחי רפואה עוצמתיים היא מערכת יחסים לא בריאה. השורה האמצעית שעלינו להבין (והיא נקודת המוצא שלי בעבודה עם צמחי רפואה מכל סוג), היא שצמחים הם ישויות מגולמות בגוף צמחי. ולכל אחת סגולות שהן איכויותיה, תבונתה ומתנותיה לעולם.

לכן לא מדובר כאן רק בתחליפי טבק וכדומה, אלא בצמח שיידע להחזיר אותנו הבייתה.

בספרות המקצועית ובתיעוד של השימוש המסורתי, מוכר מאוד השימוש בצמח הפשוט ביותר שניתן להעלות על הדעת. זה המצוי ברבבותיו על פני כל שדה ירוק וחלקה טבעית או לא טבעית ברחבי הארץ. זוהי שיבולת השועל. למעשה שיבולת השועל מתוארת היטב כנוגדת דיכאון וחרדה, ויתרה מכך כמשקמת וכמזינה את מערכת עצבים. עם זאת, רבים ההרבליסטיים שאינם מעריכים את השימוש בצמח, ומקטלגים אותו כבעל פעילות זניחה. וזאת מכיוון שצמח המרפא האמיתי אינו שיבולת שועל (Oat), אלא שיבולת שועל מחליבה (Milky oat). ורוב השימושים המבוססים על הכנות מסחריות לא באמת מקפידים על ההנחיה ההכרחית הזו.

מה זה Milky oat?

במהלך החורף נוצר בשיבולת השועל הפרח, הקרוי מלען. איפשהו במהלך האביב (כל איזור, כל שדה, כל חלקה והזמן שלה) הפרח מופרה, ובמהלך הפיכתו לפרי יש חלון הזדמנויות צר מאוד של ימים ספורים, בהם הפרח המופרה עוד לא התפתח לפרי (הגרגר). זה בעצם שלב ההתגלמות של הפרי. הרגע בו הופך הפרח לפרי. הרגע הזה הוא הרגע היחיד בו שיבולת השועל מספקת את מתנותיה הרוחניות אותן אנו מבקשים. שאר הזמן תהיה יעילה במימדים ארציים פשוטים- הורדת כולסטרול, הזנת העור, טיפול בעצירות וכו'… אבל אלה יתקבלו גם משיבולת שועל של הסופר (מה שנקרא קוואקר). אם רוצים את ה"רפואה של הרוח", מלקטים אותה כאשר בלחיצה על המלען התפוח יש חלב לבן המתנקז מתוכו.

איך היא עובדת לגמילה ברמה העצבית?

אם נתחיל להסתכל עליה באופן בו היא מוגדרת ברפואת הצמחים המודרנית אז ניזכר שאמרנו שהיא מזינה ומשקמת מערכת עצבים. למעשה כל פעולה שלנו- מחשבה, תנועה וכו' מתבצעת ברמתה הארצית דרך מערכת העצבים. גם ההרגלים שלנו, הם למעשה מסלולים עצביים שגורים. לדוגמה כל פעם שאדם המכור לטבק מסיים ארוחה, יש בו התניה עצבית לחשק לסיגריה. זה מסלול מותווה במוחו. כמו מים שבאופן טבעי זורמים לתוך ערוץ הנחל, כך גם אנרגיית החיים זורמת באופן טבעי לאותו מסלול עצבי. אי אפשר להילחם במים וגם לא באנרגיית החיים. אפשר לנתב אותם. ולשם כך צריך מסלול חלופי.

מה ששיבולת שועל מחליבה עושה, בתור משקמת ומזינה עצבית, זה לייצר סינאפסות חדשות במערכת העצבים. סינאפסה זה קשר בין תא עצב (נוירון) לנוירון או תא אחר. ברגע שנוצרת סינאפסה חדשה- נוצר הקשר חדש, וזה מתבטא בהתנהגות חדשה.

מהמם, לא?

איך היא עובדת לגמילה ברמה האנרגטית?

טעמה של שיבולת שועל הוא מתקתק, כלומר היא מזינה (כאמור את מערכת העצבים, בין היתר). כמו-כן, שיבולת שועל היא הדגן החמים היחיד.  בתור צמח חמים ומזין היא מנותבת למה שנקרא יאנג הכליות. זה מונח מהרפואה הסינית הקשור לאנרגיית החיים העמוקה שבתוכנו- הסטארטר של החיים, כוח הרצון. וכאן מחוברות גם מסורות נוספות הרואות את הכליות כמקום בו שוכן כוח הרצון. שיבולת שועל מחליבה, אם כך, מחזקת את כוח הרצון! והרלוונטיות לענייני גמילה ברורה מאליה. רק שימו לב למונח- מחזקת את כוח הרצון. כוח הרצון צריך להיות כדי שיהיה מה שיחזק אותו. לא ניתן לקבל משיבולת שועל כוח רצון אם לא נעשתה בחירה שלנו להיגמל.

אי אפשר לומר- אני אקח שיבולת שועל, ואראה אם זה מתאים לי להפסיק לעשן.

איך היא עובדת לגמילה ברמה הרוחנית?

ובואו נעמיק ונסתכל עליה באופן בו היא מובנת ברפואה מסורתית, בעיקר האייורוודית. יש להבין שזה למעשה המקור לכל הידע על אודות היכולות שלה לתמוך בתהליכי גמילה. כל מה שאנחנו מנסים להבין דרך עיניים מערביות יהיה מצומצם בהשוואה לראייה הגבוהה של הרוח, שהיא זו שהביאה את הידע הזה לעולם. ובראייה הזו מה ששיבולת שועל מחליבה עושה זה מחזקת את כוחות האינקרנציה- ההתגלמות בבשר והקרקוע. בדיוק כמו שבאותו החלב הניגר- עסקה היא עצמה בהתגלמות מפרח לפרי.

וכשהנשמה מעוגנת בגוף, אנחנו כאן. אנחנו נוכחים. וכשנוכחים, כמו שאמרתי- חוזרים הבייתה, ואז אנחנו מחוברים הרבה יותר למה מיטיב ומה מזיק. התמכרות היא למעשה רגע של חוסר נוכחות. שאנחנו לא זוכרים שכל מה שהצמח מספק לנו- קיים בתוכנו. שהרוגע שמספק הטבק, היה מאז מעולם שלי ואפשרי לי גם בלי סיגריה. התמכרות היא שמכרתי למישהו אחר את הזכויות על על מה שהיה שייך לי.

איך נעזרים?

ראשית כאמור, יש לבחור בחירה אמיצה- להיפרד.

השימוש הוא בד"כ במלענים בלבד (יש העושים גם שימוש בעשב כולו). את שיבולת השועל עצמה יש ללקט בשדות הפתוחים, כאשר בוחנים כל גבעול בנפרד- ובודקים בלחיצה על בסיס המלען (הפרח) האם היא מחליבה. בודקים את התחתון. אם הוא מפריש חלב, אז כל השיבולת מחליבה. ואז מורידים מלמטה עד למעלה את כל המלענים של אותו גבעול אל שק הליקוט.

את זה אפשר לייבש ולחלוט במהלך הגמילה (חופן טוב ככה ליום. רצוי לחלק ל- 3 מנות. בערך 5 גרם למנה). אבל השימוש הטוב ביותר הוא מיצוי של הצמח הטרי. כלומר הכנת טינקטורה (מיצוי אלכוהולי, יחס 1:2, 60% אלכוהול למאכל) או מיצוי שיבולת שועל דחוסה במים רותחים בתרמוס ושימור בגליצרין (חלטר"ח כמו שקוראים לזה בקורסים שלי). המינון הוא סביב 5 מ"ל, 3 פעמים ביום. מומלץ 3 חודשים שימוש, לגמילה מוחלטת.

אני עובד עם מיצויים אלכוהולים מרוכזים (טינקטורות) אותם אני משלב כחלק מהרכב צמחים הניתנים למעוניינים בגמילה (טבק, קנביס וכו') לאחר תשאול בקליניקה והתאמת הרכב אישי לכל אדם.

האם זה באמת עוזר?

יש לי הרבה דוגמאות, כולל שלי האישית. אבל אני הכי אוהב את הדוגמה של אבא שלי. כל חיי אבא שלי עישן. אתם יודעים חפיסת טיים (Time) ליום. לפעמים בשרשרת… וכל השנים ניסה להפסיק. הפסיק וחזר. חזר והסתיר, חזר ונחשף וכו'… אני כמובן כילד הייתי זורק לו חפיסות לשירותים, ומתבאס כל פעם שהיה חוזר לעשן. דאגתי לו.

ואז אחרי 55 שנות עישון, בגיל 70, קיבל ממני פורמולה- כלומר הרכב של כמה מיצויי צמחים, בהם כמובן הייתה גם שיבולת שועל מחליבה. והמשפט המפתיע ששמעתי (במבטא תימני עם קול צרוד של מעשן): "דרור, זה בכלל לא קשה. מה אני אגיד לך? ממש לא בא לי סיגריה".

אז נכון, זה מאוד מחזק את כוח הרצון. לפעמים מחזק אותו כל כך שלא קשה לנו. לפעמים מחזק אותו כך שקשה לנו, אבל אנחנו מסוגלים להתמודד. אבל כמו שאמרתי- חשוב שיהיה קודם כוח רצון. איזשהו זרע ראשוני- בחירה.

הוצאת הפרידה אל הפועל

אם קיבלנו שהתמכרויות לצמחי רפואה עוצמתיים היא מערכת יחסים לא בריאה. עם ישויות מגולמות בגוף צמח- אנחנו מבינים שאנחנו שזורים במערכת יחסים בעייתית או אפילו פוגענית. אנחנו ב abuse אליה ומשתמשים באנרגיה שלה שלא לטובה, וגם היא רוכבת על האנרגיה שלנו. בקיצור יחסים פוגעניים הם תמיד דו-צדדיים.

אם כך, השורה התחתונה היא שמדובר בתהליך פרידה דו צדדי. שני הצדדים צריכים לשחרר. כי נורא קשה להיפרד ממישהו אשר לא הסכים לשחרר מצידו, נכון? והוא ממשיך לשלוח לנו ווצאפים מעוררי נשכחות…. ולכן, עלינו להתייחס לכך כאל תהליך פרידה, אנחנו יכולים בהחלט להיעזר בישות שאיכויותיה ומתנותיה כוללות תמיכה בתהליכי פרידה. וזו תהיה כמו שהבנו- שיבולת השועל. שתעזור לנו לחזור לעצמינו, כי פרידה בריאה כוללת תמיד חזרה אל עצמינו. ופרידה טובה תמיד תביא להקלה ולכאב במקביל.

תוספת למתקדמים ו"למאמינים"- לתקשר מול ישות הצמח

ההצעה כאן היא לתקשר ישירות עם הספיריט של הצמח אליו אנו מכורים. וכמו בכל תהליך פרידה להתחיל בהודיה על כל מה שנתן לנו, בבקשת סליחה על המקומות בהם לא היינו מדויקים, בהם ניצלנו, לא פעלנו מתוך חיבור, רגישות והקשבה; ולהגיד שהגענו למקום בו אנחנו נפרדים באהבה. אפשר בהחלט לעשות את זה הדרגתי, ולהתחיל לתקשר את הפרידה כתהליך המבשר על הפרידה המתקרבת.

כשמדובר בטבק, למעשה "הסתבכנו" עם מה שקרוי בקרב האינדיאניים ה master plant. צמח העל, המצוי מעל כל צמחי הרפואה והתפילה. הרוח שלה מאוד גבוהה, וכמו שהיא גבוהה באור, ככה היא עמוקה בחושך. לא סתם שייכת למשפחה הבוטאנית הקרויה באנגלית Deadly Night Sahdes= צללי הלילה הקטלניים, הלא היא הסולניים.

הלפיתה של הרוח ברוחנו היא כה עוצמתית, שלעתים ממש נדרשת עזרה של בורא עולם. ממש לבקש את עזרתה של הבריאה של הבורא, לניתוק/תיקון היחסים האלה. הניתוק הוא התיקון (סיכול העיצורים מלמד את ההקשר). מומלץ לנסות ליצור מחויבות מצידכם לאורך מסויים של תהליך, ולבקש את התמיכה לזמן הזה. ולהתחיל את התהליך מתוך אמון שאם הייתם כנים ואמיצים- אז התמיכה תגיע.

במקרה של טבק אפשר בהחלט גם להעניק מתנת מחווה והודיה לצמח כמו לזרוע זרעים של טבק בגינה (זורעים באביב באיזורים שטופי שמש, ונותנים הרבה מים).

הפוסט צמח הגמילה מצמחים ממכרים הופיע לראשונה ב-healing forest.

לזו קוראים בשפות השונות- המושיעה (בלטינית- Salvia), או אישה זקנה חכמה (באנגלית Sage).

לזה קוראים בשפות השונות- זה שבו נמצא השד (פי ג'אן בערבית, או שד-אב לפי יהודי תימן), או זה המסלק רוח Ruta (Reu= לשחרר).

האישה הזקנה החכמה- היא המרווה כמובן. ברמות הפיזיולוגיות יש ביכולותיה לייבש (נזלת, ליחה, שלשול, עצירת דימום, ואפילו הזעת לילה וחלב אם), יש גם יכולות מדהימות לחטא (גרון, עיכול, פצעים פתוחים וכו'), וגם יכולות יעילות להניע (הפחתת עווית במערכת העיכול- במקרי כאבי בטן, והרבייה- במקרי כאבי וסת).

כמו שהיא מחטאת ומניעה ברמה הפיזית, כך ברמה האנרגטית-רוחנית מביאה לטיהור של מרחב ושל גופנפש-תודעה. בין אם בשתיה או בהקטרה (סמאדג'ינג). המרווה בעלת יכולת ליצור מרכז, הגנה וחיבור עמוק. מסירה מהתודעה את אותם מכשולים וחסמים אשר עוצרים אותנו מלהתקדם, ומונעים מאיתנו לצאת לשינוי.

והיא הנקבית מבין שני המכשפים האלה… וכך- רכה יותר וחומלת. מרווה את הנפש, מזינה את התודעה.

וזה שבו השד הוא הפיגם (Ruta). והוא בתרבויות ומסורות רבות ומגוונות משמש למה שקוראים סילוק שדים. על הצמח מדובר כמגן מפני עין הרע, ובקרב עדות תימן, מרוקו ועוד נהוג לשתול אותו בכניסה לבית, לשמש בטקס ההבדלה, על בגדי הכלה בחתונות, ואפילו בטקס ברית המילה.

המונח מגרש שדים בתקופתנו קיבל קונטצייה מעוררת ספקות ואי אמון, וגם לא מעט בוז ולגלוג. כי אנחנו לא מאמינים יותר ב"שדים". אך השדים אינם צריכים להיות מפלצות עם קרניים. השדים הם המחשכים שבנו- ההתמכרויות, ההרגלים הרעים, האמונות המקטינות, ענני הדכדוך האפרוריים, וגם נטיות אובססיות שהן לכשעצמן סוג של דיבוק לפעמים.

אפשר לראות גם כשדים את אותם אורגנזמיים טפיליים, אשר חדירתם לגוף שלנו הינה למעשה תוצאה של חולשה חיסונית, או כמו שנתאר זאת יותר אנרגטית- חולשה של ה"קליפה המגינה" שלנו. כמו שתפוח מתחיל להתקלקל (להיאכל ע"י חיידקים ופטריות) אחרי שנופל מהשיש וקליפתו נפגמת.

ואכן, מבחינה פיזיולוגית הפיגם הוא נוגד זיהום, אנטי פרזיטי, מטפל בתולעי מעיים ועוד. שמן הפיגם יעיל מאוד לטיפול בדלקות אוזניים, חליטה עדינה של פיגם מטפלת בדלקות עיניים, ועוד…

מבחינה פיזיולוגית נוספת- הפיגם מניע דם. הוא מגביר את זרימת הדם גם בוורידים- ומטפל בשימוש פנימי וחיצוני בטחורים (שזה למעשה וריד שאיבד טונוס) ובדליות (שהן ורידים בולטים וכואבים). כמו-כן, גם מניע את דם הרחם, ומהווה אחד הצמחים הבולטים לטיפול באל-ווסת (אמנוריאה) על רקע תקיעות של דם. מהבחינה הזאת אפשר להבין גם את יכולותיו לסלק רוח…

על פי הרפואה הסינית- רוח פנימית חודרת בעקבות תקיעות של דם. ואפשר להבין- היכן שאין דם- אין חיים. היכן שאין חיים- יבואו חיים אחרים ויתיישבו במקום. תקיעות הדם מודגשת במקומות בהם מראש זרימת הדם מואטת, ולכן המפרקים הם אחד המקומות בו נתקעות "רוח-קור-לחות", מה שאנחנו קוראים דלקות מפרקים. וכך, פיגם במריחה חיצונית על מפרקים דלוקים הוא אחד מהמרפאים הטובים והיעילים לעניין.

מעבר לכך, תכונותיו המסלקות ניכרות גם בבחינה של הצמח עצמו לפי "תורת החותמות". תורת חותמות בצמחי המרפא היא אחת ממקורות הלימוד העתיקים והמדהימים ללימוד על צמחים. היא מספרת לנו מה סגולות הצמח על פי מראהו ואופן המחייה שלו בטבע. כך כותלית יהודה לדוגמה, הגדלה מתוך קירות וסלעים,- מפרקת  ביעילות אבנים בכליה ובדרכי השתן…

אז הנה אפשר לראות בעלה שלו הניראה כחמסה עדות ויזואלית לתכונותיו ולסגולותיו.

אפשר לחוש בריחו, אשר ניתן לתארו גם כ-"דוחה" את תכונותיו הדוחות (וגם דוחה יתושים ושאר חרקים מזיקים).

אפשר להבין מיכולותיו הפוטו-טוקסיות (מגביר מאוד קרינת שמש, עד כדי כוויות שמש בחשיפה רצופה)- את יכולתו של הפיגם להכניס אור למקומות החשוכים. בדיוק כמו שצמח אחר המטפל במחשכינו, והוכח כיעיל לטיפול בדיכאון, הוא גם פוטו-טוקסי. הרי זה ההיפריקום (פרע).

כן, הפיגם סך הכל מביא אור. אבל הוא הרבה פחות רך וחומל מהמרווה. הוא תקיף, אסרטיבי, והשימוש הפנימי בו לאורך זמן אינו מומלץ. בישראל הוא גם אסור לשיווק (בשונה מכל שאר המדינות, ככל הידוע לי). אחת הסיבות להיזהרות איתו היא הפוטו-טוקסיות שהוזכרה, אשר יכולה ממש לגרום לשריפה ולכוויות באיזורים שנמרחו בפיגם ונחשפו לשמש; ובכל הגוף, כאשר ניטל בלקיחה פנימית (עד 48 שעות מהנטילה). גם אני, כשאני מלקט אותו- אני לובש חולצה ארוכה וכובע, כי עצם החיכוך האקראי בו בזמן הליקוט בשמש כבר יצר אצלי כוויות בעבר.

לנוחותכם סידרתי לכם כאן את תכונותיו הפיזיולוגיות, שנשזרו כאן לאורך המאמר:

• מגביר קרינת שמש (פוטו-טוקסי) ומחייב היזהרות בשימוש והגנה במקרי חשיפה לשמש
• מניע דם לטיפול באלווסת
• מטפל חיצונית ופנימית בטחורים ובדליות
• שמן הפיגם מטפל בדלקות אוזניים
• שמן הפיגם מטפל חיצונית בדלקות מפרקים
• נוגד פטרת ונוגד טפילי מעיים ותולעי מעיים (בשימוש פנימי)
• חליטה עדינה (גבעול בכוס) מטפלת כטיפות עיניים בדלקות
• בשימוש על העור- משמש כדוחה יתושים
• מסלק רוח רעה, מרה שחורה, רוח פנימית, שדים או… איך שתרצו לקרוא לזה

ואולי אפשר לקחת את הלימוד הזה הלאה. להבין שהצמחים נמצאים במסורות רבות אלפי שנים. מסורות שתרבותן וראייתן את העולם התבססו על עולם הרוח, על חיבור מיסטי, על אמונה במה שמעבר לחומר. ואלה כל התרבויות בעולם עד המאה ה-20 במערב, פחות או יותר. והתרבויות האלה ידעו את הצמחים, והבינו אותם גם דרך הראייה הרוחנית שלהן. ואז הידע עבר אלינו. והשימושים המהממים שלהם שירתו גם אותנו. אך מכיוון שהתרבות שלנו מאוד שכלתנית ודוגלת בראייה מדעית- ניסינו לנפות מתוך הידע את מה שמסתדר לנו עם החומר, עם הפיזיולוגיה, עם המחקר. אבל פספסנו את מרבית התמונה…

אני אישית מתייחס לצמחים כאל ישויות. לא איזה גבעול עם עלים ובו חומרים פעילים. ישות שמתגלמת בחומר. כמו שגם אנחנו ישות המתגלמת בחומר.  וכמונו, גם ישויות הצמחים, כמו מרווה ופיגם הם רב-רבדיים, ועבודתן נעשית בכמה רבדים בו זמנית- פיזית, אנרגטית, רגשית, ורוחנית.

וכשאני מגיע לצלע ההר בו שזורים יחד שתי ישויות עוצמה שכאלה- אני מבין וגם מרגיש, שהמקום עצמו עוצמתי ובעל רפואה משל עצמו. ושם אני רוצה גם ללקט את הצמחים שלי….

הפוסט המכשף והמכשפה הופיע לראשונה ב-healing forest.

קדחת השחת זה שם רפואי לכל תופעות הנשימה האלה שהזכרתי. וזו אמנם לא קדחת כמו שקודחים מחום, אבל זה בהחלט נכון להתייחס למצב הזה של אלרגיות מתפרצות כאל אש. האדום, הגרד, וסערת העיטושים… זו אש שמתפרצת, וזו אנרגיה שמותזת לכל עבר.

מבחינה אנרגטית הכל קשור לכבד… הסיפור קשור לחסימות אנרגיה (צ'י) אשר מודגשות יתר על המידה בדיוק בעונה שבה יש הכי הרבה צ'י- האביב. ואז, כמו שהחסימה בנהר מביאה להצפה כשיש הרבה מים זורמים, או החסימה בכביש החוף מורגשת כשיש הרבה תנועה, ככה גם החסימה אצלנו מודגשת עם אנרגיית החיים השופעת שמביא האביב.

מבחינה רגשית יש להבין שאלרגיה היא דריכות יתר. הגוף נמצא במצב בו, מסיבות רבות ומגוונות, הוא מזהה אבקן תמים כתוקף אכזר, וממש יוצא מהקשרו כדי לחסל אותו. אפשר למצוא מצבים כאלה באנשים מופנמים חסרי ביטחון עצמי או להיפך- באנשים אסרטיביים מלאי עוצמה, שגם עשויים לגלות בתוכם את אותה דריכות, ובעצם חוויה שיש סכנה מוחשית שיש להתגונן מפניה.

ומה שנרצה מצמחים בהקשר הזה זה כמה פעולות

1. להניע את האנרגיה ולפתוח את החסימה. זה בד"כ קורה בתהליך ארוך טווח, אך רלוונטי גם אם כבר אתם בתוך הסערה
2. למתן את האש (כחלק ובמקבי לעבודת הפינוי)
3. לאזן את מערכת החיסון, או ברמה הרגשית של העניין להפחית את הדריכות
4. לשקם את הריריות שכבר מגורות יתר על המידה, ובעצמן כבר מעוררות את האש

1. הזרעים השחורים

אז נציג להנעת האנרגיה בהקשר של אלרגיות יהיה צמח פשוט, מריר, שנמצא בכל חנות תבלינים- קצח תרבותי (Nigella sativa)

זרעי הקצח הם למעשה עבודה כפולה ואפילו משולשת. הם גם מרים, מניעים את האנרגיה, את העיכול ומפעילים את עצב הואגוס. וגם חרפרפים, ומניעים את מערכת הנשימה- מפזרים ליחה, מייבשים נזלת ומכייחים. וגם עבודתם ישירה לאיזון חיסון נחקרה רבות, ומסבירה היטב את יכולתם להפחית מצבי אלרגיה גם סביב הנושא הזה.

זרעי הקצח כל כך יעילים בענייני אלרגיות עד כי גם במצבי אלרגיה עורית כמו אטופיק דרמטיטיס (אסטמה של העור) שמן הקצח מומלץ על ידי רופאי העור לטיפול נקודתי בנגעים המגרדים, ולהפחתת הסימפטומים.

הנטילה אפשרית כמרתח (בישול הזרעים 30 דקות עם מכסה סגור- 3 כפות ליום בחצי ליטר מים). את הזרעים יש לטחון בסמוך למועד המרתח.

ברמה יותר יומיומית ומניעתית אפשר כף זרעי קצח טחונים עם דבש כל בוקר. וגם טחינת קצח (טחינה שחורה) הכי אפקטיבית. רצוי לערבב עם טחינה רגילה ועם סילאן.
דרך נוספת היא שימוש בשמן קצח, שטעמו חריף. אפשר להוסיף אותו לסלט או לממרח, אבל חשוב לקחת בחשבון שעבודה כזו אינה מספיקה. יש לצרוך בעיקר את הזרעים עצמם.

2. סיני מר ומניע

כשאני ממתן אש- אני מבקש צמח מר וקר באנרגיה. שיקרר, וגם שייתן ניקוז מטה לכל האש. אם אתם מרגישים שמה שכתבתי כאן זה כמו סינית עבורכם- אז הבנתם טוב ויפה.זו הראייה הסינית לעניין, וגם הצמח הוא סיני. שמו סקוטלריה סינית (Scutellaria baichalnsis)

סיני סיני, אבל הוא כמובן "עובד גם מערבית". הסקוטלריה הסינית ידועה כנוגדת אלרגיה, ונמצאה יעילה בעיכוב פעילות של תאי פיטום, אותם תאים האחראים על שחרור היסטמין- מחולל האלרגיה שמפריש הגוף בתגובה לגירוי האלרגן.

הצמח מר מאוד, והמרתח שלו לא נוח לשתייה. כאן המיצוי האלכוהולי יהיה נעים יותר. עם זאת, אפשר בהחלט גם לסבול בשקט את טעמו המר.

3. מי שמתעסק בהצתת האש בעור, יידע גם לכבות אותה

אז באיזון חיסון כבר הזכרנו את הקצח, ולמעשה גם את הסקוטלריה. וכאן מיני הסרפד (Urtica spp.) מצטרפים.

זאת, היות והסרפד הוא נוגד אלרגיה ישיר ויעיל, אשר כמו הסקוטלריה, פועל ישירות על תאי הפיטום וגורם לייצוב הפרשת ההיסטמין.

וזה אותו סרפד שעל שמו קרויה מחלת עור אלרגנית בשם "סרפדת: או אורטיקריה. אותו סרפד אשר מפעיל אצלנו את האש בעור (אם אנחנו לא מכירים את דרכי ההתיידדות איתו). אבל בנטילה פנימית של סרפד טרי או מיובש- יפחית את התגובה. גם העורית וגם את זו של דרכי הנשימה.

יש לשתות חליטות של העלים, אשר הושרו במים רותחים ללילה. 6 כפות ליום בחצי ליטר- ליטר מים, תהיה כמות סבירה. אפשר גם יותר. ואין גבול לכמה.

4. זה שהשם שלו קרוי על היותו חבר כל כך טוב של מערכת הנשימה

באנגלית קוראים לו Ribwort (וגם Platain), כלומר צמח הצלעות. וזה על שום הקשרו לכל האיזור של הנשימה, וגם כי מערכת העורקים של עליו נראית כמו כלוב צלעות. ובעברית שמו לחך אזמלני/גדול (Plantago lanceoleta/majus)

זה צמח שמשקם את ריריות דרכי הנשימה באופן יעיל במיוחד. הוא גם מייבש את הפרשת הליחה העודפת, וגם מזין ומלחלח את הרקמות הפגועות. יעילותו באיחוי רקמות מוכרת ביעילות המופת שלה גם לאיחוי פצעים ועצירת דימומים בשימוש על העור. הוא יעיל מאוד בהוצאת מוגלה החוצה, וחיבור רקמות עור פצועות, ממש כמו דבק.

אני מכיר מקרה שהגיעו עם חתך טרי לרופא, והרופא לא הבין למה באו עליו כבר אחרי הדבקה. מסתבר שהם פשוט לעסו והניחו לחך על הפצע.

אז במערכת הנשימה ישקם את הריריות, יפחית את הנזלת, וגם יפחית ישירות תגובה אלרגית. וגם זה נחקר והוכח.

הצמח גדל בר בארץ, ומאוד נפוץ במקומות רבים. בעיקר בקרקעות כבדות, בוציות, תעלות, עמקים וכו'… ההכנה של הצמח יכולה בהחלט להיעשות בחליטה פשוטה. כף צמח יבש בכוס מים רותחים, 3 פעמים ביום.

חלק מהצמחים שהצגתי כאן נגישים לליקוט בדיוק עכשיו בעונת האלרגיות. שזה פלא בפני עצמו. הקצח זמין בכל חנות תבלינים, ואת הסקוטלריה ניתן לרכוש אצל ספקי הצמחים. אני ממליץ על על-עלים.

ואפשר גם לרכוש הרכב שבו ארבעת הצמחים הללו + ליקוריץ (שהינו גם משקם ריריות ונוגד אלרגיה מופלא) בתכשיר שאני מכין שצמחי בר וצמחים אורגניים. תכשיר שקראתי לו אלרגיעה, הוא נלקח בעת הצורך בעונות המועדות לפורענות

הפוסט אלרגיה עונתית- באה מאבקני הצמחים, וגם נפתרת עם צמחים הופיע לראשונה ב-healing forest.

כל ניקוי שעשיתי בחיי הוביל לפתיחה משמעותית של תחומים בחיי, מתזונה, דרך עבודה והתפתחות מקצועית, ועד להגשמה ומצב הלב.

הרעיון שרעלים מצטברים בגוף, ואברי הניקוז: הכבד, הכליות בשיתוף פעולה עם התאים, הדם ודרכי הלימפה צריכים מידי פעם Time-out כדי לעמוד בקצב. סוג של "המשרד סגור לרגל שיפוצים". או אולי משהו כמו "המשרד סגור לרגל יום גיבוש של העובדים בכנרת". משולש החיים פועל ב-3 פעולות עיקריות: הזנה, הנעה וניקוז. בזמן ניקוי אנחנו מתעלים את מרבית אנרגיית החיים לניקוז, בעוד שמפחיתים משמעותית את אנרגייה ההולכת לתזונה ולעיכול, וגם מומלץ להפחית את זו ההולכת לתנועה (כלומר כדאי לעבוד פחות, לעשות פחות פעילות גופנית וכו').

בכל מקרה, אין זה משנה מה סוג הניקוי שאתם עושים (ניקוי אורז-מש, צום מיצים, raw food טבעוני וכו'….) חשוב לי לומר שלעשות ניקוי ללא צמחי מרפא זה די דומה למקלחת ללא סבון. כלומר, זה אפשרי ועובד, ועדיף מכלום… אבל כמו שהסבון מאיץ את כל פעולת הניקוי במקלחת- כך גם הצמחים בדיטוקס.

כדי לעבוד באופן שלם עם צמחי מרפא בדיטוקס- כדאי לתת מענה לכל אברי הניקוז והמתווכים ביניהם, כלומר: כבד, כליות, לימפה. ורצוי גם התייחסות לריאות.

מי שרוצה לעבוד עם הרכב מוכן, מומלץ לעבוד עם הרכב שלם זה- Pure Cure. הרכב אשר בו מיצוי מרוכז של כמה צמחים: שני צמחים לניקוז כבד, שניים לשיתון ולניקוז דרך הכליות, שניים המקדמים הנעת לימפה, ואחד שמדובר פה גם בהמשך, אשר מקושר לניקוז דרך הריאות.

הצמחים הפועלים לקידום דיטוקס בגוף למעשה מייעלים את אופן הפעולה של האיברים המנקזים, ובמקביל גם את הפינוי של הרעלים מתוך הרקמות. במונחים אנרגטיים הם נקראים- מטהרי דם. במונחים מערביים- נקראים אלטרטיביים- מתמיר, משום שהם יכולים להתמיר ולשנות מהלך של "מחלות רעלניות בעור ובמפרקים" (פסוריאזיס, אטופיק דרמטיטיס, דלקת מפרקים ראומטית, גאוט, אקנה ועוד) בהן הצטברות רעלים אלה היא חלק מהמנגנונים הקשורים בהיווצרותה. במאמר הזה אתן צמח מרפא דוגמה לכל אבר ניקוז. ואת כל צמחי המרפא אביא מתוך צמחי ארץ ישראל, שזמינותם תמיד חופפת לזמן הניקוי המועדף- הלוא הוא האביב.

כבד-מעיים

מרור הגינות (Sonchus oleraceus): אכן זהו אחד הצמחים המותרים לשימוש כמרור בפסח (ולצידו כמה צמחי מרפא נוספים כמו חסת המצפן, חרחבינה עוד). זהו צמח חד שנתי אשר עליו מרירים בעיקר באביב ואילך (אפשריים לשימוש בתזונה עד הפריחה), אך השימוש העיקרי למרפא הוא בשורש- המר עוד יותר.  מרירותו מעידה על שימושיו להנעת הכבד, לניקויו בתהליכי דיטוקס, לנטרול רעלים הנגרמים בעקבות שימוש בתרופות, אלכוהול, תזונה לקויה או עתירת שומנים, ושתוצאתם כבד שומני או ליקויים מטבוליים ועיכוליים אחרים הקשורים גם בכבד כגון כולסטרול גבוה, עצירות. השימוש המרכזי בצמח, לאור עבודתו עם הכבד הוא פעילות כאמור – אלטריטיבית, של ניקוי הצטברויות רעלים ברקמות, ועל ידי שינוי וריפוי של מצבים דלקתיים, כרוניים, אוטו-אימוניים בעור ובמפרקים.

כליות-שתן

לימפה

דבקה זיפנית (Galium aparine): צמח חד שנתי מקומי זה בתפוצה מאוד מאוד רחבה ושופעת על אדמת ארצנו. מיצויו נעשה מקטיף של פרטים טריים בטבע. התכונה המפורסמת ביותר של הצמח בכל רחבי העולם היא הנעה יעילה של דרכי הלימפה, ושיתון מטבולי. יש להבין שנוזלי הלימפה הם אותם נוזלים הבוקעים דרך כלי הדם, ומתמזגים עם הנוזל הבין תאי. ללא מערכת הלימפה היו מצטברות לנו בצקות ענק. מערכת הלימפה גם משמשת כ"שדות קרב" בין מזהמים החודרים לזרם הדם _חיידקים, וירוסים וחומרים רעילים) לבין מערכת החיסון אשר נוזל הלימפה הוא כמו מחסן הרזרבות שלה. ניקוז דרכי הלימפה, אם כך, הוא כמו הנעה ופינוי של שקי נוזלים המכילים פסולת מהתאים ומנוזלי הדם. הנוזלים האלה מועברים לכליות דרך צינורות הלימפה, ומשם יוצאים בשתן. הגברת יעילות פעילות הלימפה היא קריטית בניקוז רעלים יעיל, ומהווה בסיס לפרוצדרות נוספות אשר דואגות להנעתן (עיסוי לימפתי, קרצו, עם ליפה, ועוד….)

ריאות

תלתן ארגמן (Trifolium purpureum)– צמח ליקוט מקומי הגדל בר בשטחים הפתוחים של הרי המרכז והחוף. השימוש נעשה בפרחים. הצמח מרכך ומזין את העור, נוגד אלרגיה ומפנה פסולת מטבולית במנגנון ייחודי. הוא אינו משוייך לאיבר ניקוז קלאסי כמו כליות או כבד, אך מקושר לריאות. גם הריאות מפנות פסולת. בתור התחלה CO2, אותו תוצר נשימה בלתי נדלה. לפרחי התלתן פעולה של ריכוך דרכי הנשימה, ומסייעים במצבים של שיעול יבש, צרידות וכו'… ולצד זה מסייעים בפינוי פסולת מהעור ואף לנטרול של מתכות כבדות. וכך פעולתו מחוברת להקשר הנצחי של עור- ריאה. אותו חיבור המוכר לרבים מאיתנו הסובלים מתופעות אלרגיות.

העבודה העיקרית מתבצעת עם חליטות. מומלץ לעשות חליטה רפואית לכל 4 הצמחים יחד. מומלץ עוד יותר לעשות למרור הרתחה נפרדת, ואז להוסיף את יתר הצמחים להמשך חליטה יחד. הכמויות המומלצות הן בין 3-6 כפות לכל הצמחים יחד. היחסים ביניהם יכולים להיות שווים. רצוי להתחיל עם 3 כפות, ולהעלות בהדרגה עד 6. כדאי להתחיל כמה ימים לפני התחלת הניקוי, ולסיים כמה ימים לאחר סיומו. ובאותה מחשבה- כדאי מאוד להיכנס לניקוי בהדרגה (להפחית בהדרגה כניסות של רעלים, שומנים וכל מה שרוצים להוריד) וגם להחזיר אותם בהדרגה ובהקשבה.
וכמו שאמרתי. אם רוצים לעבוד עם פורמולה נוחה, מרוכזת שעשויה בהתאם להמלצות שנתתי כאן לשילוב צמחי המרפא על פי תפקודם- אז אפשר לרכוש פורמולת מדף מעולה בהכנתי ובליקוטי, (הפורמולה נקראת Pure Cure), שליוותה כבר עשרות תהליכי דיטוקס בנטילה במקביל לזמן הניקוי. (הפורמולה נקראת Pure Cure)

הפוסט ניקוי אביב- צמחי דיטוקס שחבל לפספס הופיע לראשונה ב-healing forest.

בקורס מיקרובילוגיה, כשהייתי תלמיד בתואר ראשון בביולוגיה, למדנו הרבה פרטים פיזיולוגיים ומיקרוביאליים על נגיף ההרפס. וקל לי לזכור אותם, כי הם כל כך מסבירים אותו, ואת אישויותו המיוחדת… אז רגע זרמו איתי על הפרטים המדעיים. הם מרתקים, אם מסתכלים עליהם בעיניים סקרניות שמחפשות מהות. ושימו לב:

הווירוס ששייך למשפחת הרטרו-וירוסים, חולק כאן את הכבוד המשפחתי עם וירוסים מפוקפקים נוספים כמו נגיפי הרפס שונים כמו וירוס האבעבועות, CMV ו- EBV הגורמים למחלת הנשיקה, ועוד… וגם HIV וירוס האיידס המפורסם הוא רטרו-וירוס. הווירוסים האלה מחזיקים חומר גנטי בדמות RNA, ואותו מחדירים לתא המאכסן. ה- RNA משתכפל ע"י אנזים מיוחד שמקורו בוירוס (DNA Transcriptase אם אתם מוכרחים לדעת) שמשעתק אותו ל- DNA (אצלנו זה הפוך- DNA הוא המקור ליצירת RNA), ואז ה- DNA הזה עובר אינטגרציה עם ה- DNA שלנו. שימו לב למשמעות הדבר הזה!

עכשיו הווירוס הוא חלק מהגנום שלנו באותם תאים שהודבקו. שזור בתוך המטען הגנטי שלנו, תא האדם והווירוס הם אחד. וכאשר מדובר בהרפס – הזיקה שלו למערכת העצבים היא ברורה. הוא יושב בתוך תא העצב (הנוירון), ו"יודע" את כל המידע שעובר שם. וכשיש סטרס, מצב רוח ירוד או חולשה חיסונית-  נפתחת שעת הכושר, והוא משתכפל בהמוניו. "גולש" דרך האקסון (החוט המוליך הארוך של תאי העצב) ומגיע לעור, בד"כ. הרפס סימפלקס 1 נוטה לשבת בצבר תאי העצב שליד האוזן, ומשם לגלוש דרך האקסון אל השפה. הרפס סימפלקס 2 לאיברי המין, וכו'… אז הווירוס הוא לא רק חלק מהגנום שלנו, אלא חלק מהגנום בחלקים של מערכת העצבים.

בווירוס הגורם לשלבקת חוגרת הקרוי הרפס זוסטר (Herpes zoster)- הפגיעה העיקרית שלו היא בתאי העצב, מה שגורם למצבים של פגיעות עצביות חמורות (נוירופאתיות) המתבטאות בכאבים עזים ותפקוד לקוי במשך חודשים רבים ולעיתים עד שנים לאחר סיום השלפוחיות העוריות (וטיפול צמחי, מניסיון רב מאוד, ממש מקצר את מהלך העניינים ואת חומרתם).

מה שחשוב להבין זה 2 דברים:

1. הוירוס מחובר אלינו בגנום
2. הוירוס מקושר אל תודעתנו דרך מערכת העצבים

ומה זה אומר? זה אומר שאי אפשר כאן ממש לומר איפה כאן הווירוס ואיפה האדם. איפה הווירוס "מחליט" לתקוף, או איפה הגוף מאפשר למחלה הזו להתפרץ. בתור חולה הרפס קשה לשעבר, אני יכול להעיד בבירור, שפצעי ההרפס לא יוצאים בתוך זמני העומס, אלא דווקא מתי שנגמרות תקופות מעייפות. בשלב בו יש ירידת מתח. ואולי זה הגוף שלנו, כלומר אנחנו, שלא מאפשר לזה לצמוח בתוך סיטואציה שתפנצ'ר את כל התוכניות שלנו?

ולמה כל זה חשוב? כדי שתמיד נזכור שטפילות (ווירוס נחשב תמיד טפיל) זו מערכת יחסים. כך טפילות מוגדרת מדעית בשדה האקולוגיה. ובבואנו לטפל בטפיל, אנחנו באים לטפל בחלק בנו שמאפשר לטפיל הזה להתקיים בתוכנו.

בראייה של הטיפול הצמחי

מתוך האמור, יש כמה פעולות עיקריות בעבודה עם צמחים לטיפול בהרפס. הן מתחלקות ל- 3 מסלולים: חיצוני, פנימי ומניעתי.

הצמחים שעובדים חיצונית הם גם אלה שעובדים פנימית, אז אפשר לאחד כאן את 2 המסלולים. פשוט בשני אופני שימוש- בליעה ומריחה.

המניעתי זה מסלול שלא נפרט כאן. הוא למעשה חיזוק חיסון ונפש. תוכלו לקרוא עליו כאן במאמר לחיזוק חיסון וכאן במאמר לחיזוק נפש

מה שאנחנו רוצים בזמן שמתחיל הרפס, זה קודם כל להיות מאוד ערניים לשלב העקצוץ. יש לי ניסיון רב במריחה ובבליעה של הצמחים שתיכף נפרט, בזמן העקצוץ הראשוני, אשר מנעו לחלוטין כל התפתחות עורית של המחלה. בשלב הזה יש למרוח כל שעתיים, ולשתות כל 3 שעות.

נרצה לוודא שיש לנו צמחים בעלי פעילויות ספציפיות לווירוס ההרפס, צמחים ממריצי חיסון, וצמחים משקמים ומחזקים של תאי מערכת העצבים המרכזית.

1. צמחים ממריצי חיסון:

• שורש אכינציאה 3 מינים ( Echinacea spp. Radix)
• קליפת טבבויה ( Tabebuia impetiginosa cortex)
• קליפת אונה דה גאטו ( Uncaria tomentosa cortex)
• ענפי תויה מערבית (Thuja occidentalis twigs)

2. צמחים בעלי פעילות אנטי ויראלית ישירה לוירוס ההרפס

• שורש אכינציאה 3 מינים ( Echinacea spp. Radix)
• קליפת טבבויה ( Tabebuia impetiginosa cortex)
• קליפת אונה דה גאטו ( Uncaria tomentosa cortex)
• ענפי תויה מערבית (Thuja occidentalis twigs)
• שורש ליקוריץ (Glycyrrhiza glabra radix) יעיל בשימוש חיצוני
• שמן אתרי מליסה (Melissa officinalis essential oil) בשימוש חיצוני
• עלוות פרע מסולסל או מחורר בשלבי הניצנים Hypericum perfuratum/triqueterifolium*

* היפריקום (פרע) אינו מאושר כתוסף תזונה, ומותר לשיווק רק בהכנות רוקחיות. אין זה מוציא אותו מהחוק לגבי שימושים עצמאיים, אלא רק מכירה ושיווק שאינה עומדת בתנאי החוק

ושימו לב… אותם צמחים בדיוק + כמה תוספות

3. צמחים בעלי פעילות מזינה ומחזקת לתאי מערכת העצבים

• עלוות פרע מסולסל או מחורר בשלבי הניצנים Hypericum perfuratum/triqueterifolium
• קליפת אונה דה גאטו ( Uncaria tomentosa cortex)
• עלווה של וורבנה רפואית בפריחה (Verbena officinalis herba flors)
• מומיו (Asphalentum ponjabianum)
• אונה דה גאטו (Uncaris tomentosa)- ממריצת חיסון, אנטי ויראלית וממקדת למערכת העצבים המרכזית

הקטגוריה הזו משמעותית מאוד בשלבקת חוגרת (Herpes zoster), אך גם חשובה בהרפס סימפלקס "הרגיל".

היכולת של הצמחים האלה לחזק את תאי מערכת העצבים היא לחזק את מי מותקף על ידי הווירוס, וככל שיהיו חזקים יותר, כך התגלגלותו של הוירוס דרכם מואטת. הווירוס אינו יצור חי, אלא התגלגלות RNA ארוז בקופסה דרך מערכת העצבים.

הרכבים צמחיים

הרכב לשימוש פנימי ראוי שיכלול לפחות צמח אחד מכל קטגוריה. אני מכין ועובד שנים עם ההרכב הזה, והמטופלים מאוד מרוצים. הרכב שלחלוטין הוכיח את עצמו שוב ושוב.

הרכב לשימוש חיצוני יהיה דומה בהרכבו לחיצוני. הקרם הזה מאוד יעיל

השילוב של השניים הוא מופלא, עד כדי כך שלפעמים נידמה שהעקצוצים הם כבר לא סימן מקדים להרפס, כי פעמים רבות, בשימוש מייד ונכון- העניינים לא מתפתחים מעבר לעקצוץ.

קישור לרכישת ערכת Herpes Complete – שני המוצרים יחד עם הנחה

הפוסט הרפס- יצור מכוכב אחר הופיע לראשונה ב-healing forest.

מעבר לעבודת עומק בענייני עיכול, שכוללת גם הסתכלות על הצד התודעתי של התופעות לצד בניית טיפול צמחי ותזונתי שלוקח בחשבון את הסיפור השלם והרחב של הגוף והנפש, יש בהחלט גם מקום לסיוע עצמי ברמה ביתית. זה תחום שצמחי המרפא בו זמינים, פשוטים, בטוחים ואפילו טעימים. ניתן להכין מכל אחד מהצמחים כאן חליטה רפואית

נפרט כאן את החשובים והזמינים ביותר:

פרחי קמומיל (Matricaria recutita): ניתן לגדל בעצמכם או לרכוש בחנות ששומרת אותו בקירור. הפרחים עדינים, וללא קירור יאבדו מערכם מהר מאוד. אפשר להגיד שבכל בעיית עיכול- יתאים קמומיל, והשאלה היא רק מה להתאים איתו. הקמומיל עובד להרגעת העיכול ולהרגעת התודעה. מפיג גזים ונוגד עווית. מניע את העיכול במקרי תקיעות ועצירות, מטפל בצרבת ובכיבים במערת העיכול, ובואופן כללי יותר- משרה נינוחות, סדר ומקצב בריא לאורך כל תהליך העיכול. אפשר על בסיס יומיומי לאורך שבועות וחודשים, ללא הגבלה של ממש.
המינון- 2 כפות בכוס מים רותחים (לחצי שעה), 3 פעמים ביום, או בעת הצורך. אפשר תרמוס עם 6 כפות ושותים אותו במהלך היום.

עלי מרווה רפואית/משולשת (Salvia officinalis/fruticosa): בין אם זו ההיא מהגינה, או ההיא מהמדרון- מדובר בצמח מהטובים לטיפול בכל תסמיני העיכול. מחזקת מאוד גם ברמה הרגשית, עוזרת לשחרר חסימות נפשיות ומגבלות עצמיות שפעמים רבות מבוטאות גם בעצירויות רגשיות. בנוסף- מחטאת ולכן גם מטפלת בגורמי זיהום, משחררת עווית וכאב ומפיגה גזים. עוזרת למצבי שלשול אקוטי-זיהומי, הן ע"י חיטוי מערכת העיכול והפחתת העווית, והן על ידי שיקום ריריות מערכת העיכול והשבת הצואה השלושלית ולצואה תקינה, באופן מסונכרן עם הגוף (כלומר היא לא תעצור שלשול, כי כך לא תפגע בתהליך הסילוק של הגוף).
המינון- 1 כף עלים טריים/יבשים קצוצים בכוס מים רותחים (20 דקות יספיק), 3 פעמים ביום או בעת הצורך.

המרווה אסורה בהיריון ובהנקה.

זרעי שומר (Foeniculum vulgare): צמח מפורסם מאוד לטיפול בגזים ועווית מעיים. מאוד יעיל בעיקר כשיש "קור בקיבה". כלומר כשהעיכול ירוד ואיטי, יש שיהוקים וגיהוקים, וחתיכות מזון לא מעוכל, תקיעות, נפיחות ומלאות אחרי אוכל, ותחושת חוסר התרוקנות.

אפשר ללקט אם רוצים ממש "חומר טוב". ואפשר גם לקנות בכל חנות טבע או תבלינים. קונים זרעים שלמים- וכדאי לשבור את הזרעים, ולבצע מרתח קצר. כלומר לבשל בקומקום על אש נמוכה- כ- 10-15 דקות מרתיחה, עם מכסה סגור.

מינון: כף על כוס מים, 3 פעמים ביום.

עלוות מליסה רפואית (Melissa officinalis): המליסה כמו הקודמים לה תעבוד גם במישור העצבי- רגשי וגם באופן ישיר על הפיזולוגיה של העיכול. המליסה היא מרירה קלות וארומטית. מאפשרת גם הנעה של עיכול תקוע, וגם בהיותה צמח ארומטי- הפגת גזים ועווית. במישור הרגשי- מאפשרת גם הנעה של חשיבה תקועה- פחד, אי-שקט, חרדה, וגם מרוממת מצב רוח ומסייעת לטיפול בדיכאון.

המליסה הוא צמח שעובד גם עם הלב הרגשי והפיזי. מקובלת מאוד לטיפול בפלפיטציות (דפיקות לב מואצות), כאמור – חרדות, דיכאון, פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתיירודיזם, גרייבס), וגם אלרגיות על רקע רגשי.

המליסה צומחת בר בנחלים, וגם ניתן לגדל בגינה, בעציץ, או לקנות צמח יבש. יש ייתרון ממשי לצמח הטרי המכיל את חיותה במלואה.

דברים נוספים:

תזונה כמובן: נדרשת התאמה אישית. אך בגדול כדאי להוריד מהתפריט מוצרי חלב וחיטה, ולאמץ תזונה מרפאת על פי ההמלצות שבמאמר.

פרוביוטיקה איכותית: לכל בעייה בעיכול, ובשילוב עם הצמחים הרלוונטים- אני ממליץ ולכן גם משווק את זו מגה-פרוביוטיק 50 ביליון של גרמזה

D- גלוטמין: לריריות פגועות במערכת העיכול, המתבטאות בשלשולים, צואה רירית, ותחושת חוסר התרוקנות.

E-cool: לזיהומי מעיים חריפים. שלשולים זיהומיים (דיזינטריה). ניתן לרכוש באתר

ונסיים באמירה איתה התחלנו. ניתן בהחלט לסייע באמצעות טיפול ביתי פשוט ויעיל עם צמחים מוכרים ובטוחים, וטוב להתחיל בכך- כשאפשר. יש לזכור שיש סיבה לבעיות במערכת העיכול. ועל כן, במצבים כרוניים, ממושכים, מורכבים, ובכלל כאשר נשמעת בתוככם הקריאה לטפל בבעייה מציקה, מעיקה או מטרידה באופן שלם ושורשי- רצוי, כדאי, ומומלץ לפנות לטיפול מקצועי.
מתוך הבנה שבעיות העיכול הן העיקריות המופנות לקליניקה את ההתמחות שלי בצמחי מרפא ותזונה עשיתי בבעיות עיכול והקשרים רגשיים. הטיפול משלב אבחון, ולפיו- בנייה דקדקנית של הרכב צמחים מותאם אישית, התאמת תזונה, ושילוב כלים וראייה שלמה הכוללת היבטי גופנפש ורוח.
בריאות לכולם

הפוסט בעיות עיכול- לא פשוט… פשוט לטפל עם צמחי מרפא הופיע לראשונה ב-healing forest.

מבקש רק להיזכר, שמי ששמרה עלינו כל חיינו מכל מרעין בישין, זו היא- מערכת החיסון.

ואם יש לנו אמון ב- Immune, אז יהיה זה רק הוגן והגיוני, שבימים בהם אנחנו חווים פחד ואיום- ניתן לה את מה שהיא מבקשת.

1. שמש– וזה לא רק ויטמין D. יש כל כך הרבה מחקרים שמראים את הקשר. ואולי לא באמת צריך את המחקרים? בלי קשר לוירוס הנוכחי- תחשבו על כל החולים הסגורים בבתי החולים… כמה אור ללב תכניס מעט שמש בוקר חמימה על פניהם האפורות.
   כן, באסה. יש הסגר… אבל יש שמש בחלון. יש במרפסת או בחצר, יש בספסל ברחוב. אפשר לעשות הליכות בשמש.
   ובהתייחס לויטמין D (שכאמור הוא רק חלק מהעניין)- יש לזכור שהוא סוג של כולסטרול (שמיוצר על העור), כלומר מולקולה שומנית; ולכן מומס בסבון. על-כן,מומלץ להימנע מסיבון באיזורים שחשפתם לשמש- בעיקר פנים, גב, חזה. אפשר לסבן מפשעות, בית שחי, איזורים אינטימיים וכפות רגליים ולדלג על הגב והחזה, לפחות חלק מהימים, כי עוד לא יולי. עוד על ויטמין D כאן…
   
   
2. לזוז!!! כמו התרומה של השמש, גם תרומתה של פעילות גופנית מגובה מחקרית מכאן ועד סין. וכמו עם השמש, זה גם מאותה סיבה. לזוז זה אש חיים!!! בלי זה ננבול כמו פרח באגרטל שכוח. ובלי אש חיים, מערכת החיסון דועכת… כמונו. מערכת החיסון ניזונה מאש חיים. היא דינמית, טרנספורמטיבית, אקטיבית, מתרבה מהר, נעה בזריזות, ופועלת טוב יותר בחום.
   אני לא מדבר כאן על תוכנית כושר ודפקים במאמץ.  שוב, לא קל… סגרו את חדרי הכושר, הגבילו ל- 100 מ' מהבית, אסור ביחד… אבל חייבים לזוז! אפשר לחבר את סעיף 1 ו-2- הליכה בשמש. ויש מלא תרגולי יוטיוב וזום מיוגה דרך שיעורי כושר ועד אירובי.
   ועל זה שרו הנטשות: "ואם כבר לבד, אז שיהיה בתנועה".

   

3. חום– כבר נאמר על שצמחים מחממים כמו קינמון, פלפל צי'לי וג'ינג'ר מגבירים את העמידות מול וירוסי השפעת. אין זה מפתיע כלל. גם בהתייחס למה שציינתי לגבי החיסון ואלמנט האש. וגם בראייה סינית- צמחים מחממים כמו אלה שהוזכרו הם מייזעים ונחשבים כ"מסלקים את החיצון". הריאות ברפואה הסינית יחד עם העור מהווים ביטוי לאלמנט המתכת בגוף. הייזוע משחרר את אותם פתוגנים הפוגעים במערכת הנשימה. נשמע לא הגיוני לראש מערבי… אבל זה עובד למיליארד סינים, ולמאות מיליוני מערבים שמטופלים בראייה סינית. עוד על התפקיד של חום בריפוי מחלות חורף…
4. חיזוק אנרגיית החיים Upright Qi– אפשר לדבר כאן על חיזוק אלמנט האדמה, אך אולי לא לכולם יהיה ברור. אז אומר שהעיכול דורש אנרגיה רבה. ככל שיתבע אנרגיה רבה יותר, יבוא על חשבון דברים אחרים (וזה ממש לא עניין של קלוריות, לא להתבלבל).
   הכי חשוב זה לאכול מזון מבושל. בעיקר בערב. כשהמזון מבושל זה חוסך "אש עיכול" (חומצות, אנזימים, מיצי העיכול)= אנרגיה יקרה. אז סלט ירוק זה אחלה… אבל בצהריים (וגם לא לכולם). ובכל מקרה, שהארוחות יכילו כמות שורשים מכובדת.
   שורשים מומלצים בבישול/אפייה: שורש פטרוזיליה, שורש סלרי, בטטה, גזר, לפת, בצל, שום, סלק + דלעת (שאינה שורש)
   אם רוצים בסלט: גזר, צנונית, קולורבי, בצל, שום, שומר (גם לא ממש שורש). ואפשר גם לגרר שורש פטרוזיליה.
   בנוסף יש להימנע משתיית מים תוך כדי האוכל (שמוהלת את מיצי העיכול, ובעצם "מכבה את האש"). ולהימנע משתייה קרה ומזונות היישר מהמקרר. אפשר לקרוא עוד כאן על תזונה לחיזוק אנרגיה
   
5.  עצים- כבר יש מלא מחקרים בנושא שנוכחות עצים בחיי אדם מעלה את שיעור תאי מערכת החיסון, במיוחד את ה- Natural killers- אותו חלק חיסוני שקוטל וירוסים ותאים סרטניים באופן מולד ולא נרכש. כלומר עוד לפני שמערכת החיסון מספיקה לפתח את הנוגדנים ואת תאי ה T-killers הייעודים לפולש. ביפן המודרנית "מקלחת יער" נחשבת טיפול רפואי קונבנציונאלי. ברפואה סינית העץ הוא האלמנט של הצמיחה והשגשוג, התנועה ההרמונית, והכבד בהקשרו הפיזיולוגי והאנרגטי כאחד.
   חברים, נצא רגע מהראש המדעי, וגם מהסיני שלא מדבר לכולם. כי עץ, זה ברור כשמש- הוא התגלמות של אור השמש על פני האדמה. יצור של אור. ומכיוון שבכל מקום בו חי האדם היו מים, ובכל מקום בו היו מים היו עצים- האדם תמיד חי בקרבתם, והם היו לו בני ברית: סימביונטיים מבחינה אקולוגית, פיזיולוגית ורגשית. כל אחד יכול להרגיש את הלבלוב בלב שהוא יושב תחת עץ מלבלב, גם אם זה בלב תל אביב. וביער- על אחת כמה וכמה (לא סתם האתר שלי הוא Healing Forest, ולא Healing Herbs).
   אז לצאת אל העצים. בתוך טווח התנועה המתאפשר לכם. כמעט בטוח שתמצאו עץ גם בעיר. אם יש לכם פרטיות, תוכלו גם לשהות בו זמו ממושך, לנוח בצילו, לחבק אותו, לדבר אליו. אין כאן בושה. די, גמרנו עם זה. מחבקי עצים זו לא כינוי גנאי. זה אות להקשבה פנימית נטולת ציניות! ומי שרוצה לקרוא עוד – יש לי עוד הרבה מה לתרום בנושא במאמר….
   
   
6. ויטמין C בראייה רחבה- שלא ייצא שלא אמרתי… למרות שכבר כולם יודעים, וזה די מצ'עמם לחזור על זה. תותים, קיווי, גמבה, עלים ירוקים (בעיקר עלי ליקוט), ברוקולי, כרובית, כרוב, תפוחי אדמה, פירות הדר וכו'….
   ואפשר לעשות את חליטת מחטי האורן שהפכה ללהיט בקרב לקטים. אותה חליטה שאיתה הצילו האינדיאניים את המתיישבים החדשים מוכי הצפדינה (מחלת חוסר בויטמין C) שעגנו לחופי אמריקה במאה ה -16-17.
   אפשר לעשות גם חליטת קצרות של פקעות ורדים (בכל חנות טבע, בגרושים), שהם הצמח בעל ריכוז הויטמין C השני בגובהו מכל הצמחים למאכל ולמרפא.
   אבל רגע…. גם אבץ מחזק חיסון ידוע. גם סלניום, גם ויטמין E, וגם ויטמין A כמובן, שנחקר ספיצפית לעניין וירוסי השפעת ובפרט במשבר הנוכחי (יש לו יכולת גם לחזק את מערכת החיסון, וגם לשקם רקמה רירית, שהיא הנפגעת העיקרית בדרכי הנשימה כשהמצב מידרדר לכדי דלקות ריאה וקשיי נשימה).
   אז לא ממליץ כאן לבלוע כל היום קפסולות, חברים. בססו תזונה על ירקות ופירות רבים בגיוון צבעים ומשפחות – כמות הויטמין C, E,A וגם המינרלים יספקו את מרבית צורכיכם.
7. פטריות כוח יפניות: חיכיתי עם זה לסוף. כי:
   למה צריך ל"התאמץ" ולצאת לשמש או להליכה, לחבק עץ וכל השטויות האלה? עזוב אותך, אל תהיה כזה רוחניק…. יש צמחי מרפא, יש בהם חומרים פעילים. אני יכול להבין את זה פיזולוגית, זה מסתדר לי עם הראייה המדעית השלטת שרואה בחומרים פעילים אלוהים חדש… יאללה, קניתי!
   אז אם הגעתם עד כאן, זכיתם גם לקרוא על פטריית שיטאקי (Lentinoa edodes) שמחזקת את מערכת החיסון, מעלה ספירת דם לבנה, נחקרה מעבדתית וקלינית באינסוף מחקרים, ומשמשת ברפואה הסינית אלפי שנים לחיזוק "הצ'י המגן", שזה פחות או יותר מה שאנחנו מכנים מערכת החיסון.
   אפשר לקנות אותה בכל סופר. ולמרות זאת, היא צמח מרפא נעלה, ואפילו לומר "סופר-פוד" יהיה עלבון בשבילה. אני מכין סירופ חיזוקיתא פי2 , מוצר שאני מייצר כבר 10 שנים לחיזוק מערכת החיסון בהצלחה קלינית מסחררת, עם פטרייה דומה לה מאוד ושמה מייטאקי (Grifola frondosa). שתיהן טובות באותה מידה (המייטאקי פחות למאכל). מי שרוצה מרקחה מוכנה- מוזמן לרכוש. ומי שרוצה לעשות בעצמו- 5 פטריות שיטאקי ביום- זה לגמרי מספיק. וזה כל כך פשוט. יש להשרות במים חצי יום-יום. ואז לבשל. במרק, בחביתה, במוקפץ או הירקות בתנור. הכל טעים, הכל עובד.

   

8. שורשים מחזקי חיסון מניעתיים: יש שורשים שעבודתם הוכחה מעבר לכל ספק במאות ואלפי מחקרים. הרבה מהם זכו לבוסט תהילתי בימים אלו, כי נמצאו כיעילים גם לחיזוק ספציפי לשפעות, באופן המקטין סיכויי הידבקות ומפחית תסמיני מחלה, באם יש הדבקה. הכי מפורסם זה אסטרגלוס (Astaragalus membranaceus). ה- צמח לחיזוק חיסון. ואיתו הליקוריץ (Glycyrrhiza glabra)- בן משפחתו הנאמן. עבורי שני אלה היו תמיד שני השורשים בפורמולת סירופ המהוללת "חיזוקיתא פי2", שיחד עם הפטרייה מייטאקי ועם מעט ג'ינג'ר (Zingiber officinalis) שינו מן הקצה אל הקצה את משטר מחלות החורף של מאות משפחות אשר עשו בה שימוש קבוע בעונות המועדות למחלות. יש עוד הרבה שנחקרו בעיקר בהקשרם לקורנה בסין (כי שם אשכרה טיפלו באנשים עם צמחים כחלק מתוכנית בריאות ממלכתית)- ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), אטקרטילודיס (Atractylodes marocephela), וויתניה משכרת (Withania somnifera)  אשר גדלה בר בארץ, ועוד…

   

9. טיפול ממריץ חיסון- להבדיל ממחזקי החיסון, שהם מניעתיים, ומתאימים למצבים בהם אין מחלה, הרי שברגע שיש הדבקה הם פחות מתאימים. אז מתאימים אלה שנותנים BOOST למערכת החיסון, ומייצרים העלאה מהירה וחדה במספר תאי הדם הלבנים, בקצב הריבוי שלהם, בתנועה שלהם ובחדירותם דרך התאים. המלכה בנושא זה היא אכינצאה (Echinacea spp) האלמותית. הצמח הנחקר ביותר בעולם צמחי המרפא, שמגלגל חצי מיליארד דולר בארה"ב בלבד. האכינציאה "הנכונה" היא שורש במיצוי אלכוהולי. העלים והפרחים, שהם הזולים והנפוצים, יעילים הרבה פחות. קפסולות לא שוות הרבה גם. הטוב ביותר הוא מיצוי אלכוהולי איכותי של שורשים משלושה מיני אכינצאה (Echinacea purpurea/angustifoloa/palida), כמו שלמדו המתיישבים באמריקה ממוריהם האינדיאניים, אשר הכירו להם את האכינצאה. פורמולות לטיפול במצבי שפעת מכילות את האכנציאה וצמחים נוספים המטפלים גם בתסמיני השפעת כמו חום, שיעול, נזלת, ליחה, ריריות פגועות וכו'
   צמח זול יותר ומקומי יותר הוא הקצח (Nigella sativa). זרעיו והשחורים וגם השמן המופק מהם משמשים הרבליסטים רבים לטיפול במחלות חורף פעילות וגם למניעתן, בהיותו ממריץ חיסון מופלא לצד ייבוש נזלת וייצוב ריריות דרכי הנשימה. עוד על קצח…
   לטיפול בשיעול היבש האופייני- אפשר לעבוד עם צמחים מקומיים יעילים ביותר, ועל כך פירוט במאמר זה
   
10. אמון ורוגע- התחלתי הוליסטי ואסיים הוליסטי. תזונה וצמחים זה אחלה. אבל אם ניקח אסטרגלוס ושיטאקי, עם תוסף ויטמין C ותזונה מלאת שורשים, אך נבלה את היום צפונים בחדר חשוך, מחוברים לאינפוזייה של כותרות מהעיתון/האתר- נאבד יותר משנרוויח. קשה מאוד לא לפתוח Ynet, בעיקר אם לא עובדים ויש פתאום מלא זמן ויותר זמן מסך. זו התמודדות. יש כאלה שקל להם למנן את הכניסות, יש כאלה שפחות, ויש כאלה שלא מודעים לנזק. כל אחד יעשה כמיטב יכולתו, אך טוב לדעת. הכותרות בעיתון מוכרות פחד. עוד חולה, עוד נפטר, עוד מדינה מוכת מגיפה, עוד הגבלות של הממשלה, ועוד גרפים מדגישי חרדה.
    הפחד מייצר תגובת סטרס (מכירים- fight & flight) הסטרס מעלה קורטיזול. הקורטיזול מחליש את מערכת החיסון. בדיוק כמו שהסטירואידים (תרופות מבוססות קורטיזול) מדכאות את מערכת החיסון במחלות אלרגניות ובמחלות אוטו-אימוניות.
    לרובינו טוב לדעת מה קורה, וחשוב לנו להתעדכן. רק כדאי לשמור זאת במינון הנמוך ביותר הנחוץ. לשים לב להתמכרות שלנו לפחד שמייצר ריגוש ותחושת חיות ועוררות, אך מחליש אותנו לאורך זמן. ותסכימו איתי שהפחד מדבק יותר מהוירוס.

טוב, אז בואו נקרא לזה סיכום… בימים בהם יש כל כך הרבה פחד וחוסר ודאות, השיח נסוב סביב השאלה "ממה צריך לפחד?". זה אומר מהוירוס, זו אומרת מהכלכלה, אלה מהמצב הפוליטי, ואלו מהפגיעה בדמוקרטיה וחופש הפרט. כנראה שאין תשובה אחת נכונה, אבל אני מציע להתחזק פנימה. לבנות שלום בית, ליצור זמן אוהב עם הילדים, לאתר שפיות, למצוא אמון במצב, בגוף, בחיסון, באלוהות. הפחד הוא מעטה דקיק. מתחתיו שוכן עולם שלם שיכול למלא אותנו באמון, באהבה ובהודיה. שנתברך באלה. אמן!

הפוסט 10 תבונות לחיזוק חיסון בזווית אחרת- צמחי מרפא ומעבר להם הופיע לראשונה ב-healing forest.