הירוקים כבר בחוץ… הנבטים כבר הפכו לצמחים צעירים, וביניהם אחד מצמחי המרפא המופלאים- הסרפד.

כל כך מופלא וכל כך יקר ערך שהוא לא יכול להישאר חשוף לפה כל מלחככי העשב. אז יש לו את ההגנות שלו…. אבל הגנן של הטבע תכנן את גינתו בגאונות. פרמקלצ'ר ברמה הגבוהה ביותר. ואת הצריבה של הסרפד דאג לרפא במקום.

וכך, כמעט ליד כל סרפד (ובעקבות כל יבבת פעוט נלווית) נוכל למצוא אחד משני צמחים, חד שנתיים ורחבי תפוצה:

1. כוכבית מצויה (Stellaria media): עוזרת לכל גרד (גם של אטופיק דרמטיטיס), עקיצה, אדמומיות, כוויה ו… צריבות סרפד. היא עושה את בשניות. מי שהיה בסיורים שלי מכיר את ההצגה: אני מצליף בזרוע עם סרפד, מתמלא שלפוחיות אדומות. ואז… ממולל על פני הזרוע כוכבית טרייה ששוכנת לצד הסרפד, והכאב נעלם. ברגע! השלפוחיות נשארות לעוד קצת זמן. וכן, גם בחוג שומרי הגן, הילדים כבר מדלגים על שלב הבכי- וישר שמים כוכבית. ובשגרה (כשלא נצרבים) פשוט אוכלים אותה בסלט. אצלנו בחוג היא זכתה בתחרות הצמח הטעים ביותר (ניצחה את הסרפד, החובזה וכף האווז)
2. מרקולית מצויה (Mercurialis annua): צמח זה ממשפחת החלבלוביים הינו רעיל ואסור למאכל. עם זאת, ניתן בהחלט למולל אותו על צריבת הסרפד, כאשר אין כוכבית בסביבה. הוא יעשה עבודה טובה. כמעט כמו הכוכבית. הוא בעיקר מוכר לשימוש החיצוני בפציעות ודימומים. וזאת בשל יכולתו המדהימה לעצור דימום, לחטא את הפצע ולסייע בריפוי והחלמת הפצע.

אבל אם הגעתם עד כאן, אגלה גם סוד נוסף… (ומי שלא מאמין שישאל את הילדים בחוג ואת המבוגרים שבסיורים שלי): אם באים לסרפד באהבה וללא פחד, אם נפגשים איתו כמו שנפגשים עם כל יצור חי, ואם אף מגדילים ומעזים לדבר איתו (בלב או בקול), אז אפשר לא רק לגעת בו ולא להיצרב, אלא גם להתלטף בו עם עור הפנים העדין ביותר. כמו כל חייה- הוא "נושך" רק כשהוא מרגיש מאויים.

וסוד זה, הוא שער הכניסה להבין את אינסוף העומק הקיים בצמחים וברפואת הצמחים. מקווה שהבנתם למה… ואם הבנתם או לא הבנתם, קראו את הפוסט הבא: אני, טרללה אני. שם תבינו על מה אני מדבר.