סופר פוד במחירי השוק… פשטות ושלמות תוצרת אמא טבע

נתתם ביס באגס, ופתאום התברר שהוא עוד קשה… אתם מחזירים אותו למקרר, אבל הפירצה שנפרצה מתחילה תהליך של שינויים מהירים… ובסימני הביס שלכם מתחיל להתגלות צבע חום, ולאט לאט האגס נרקב. את ההתרככות הוא לא ישלים לפני קלקולו המוחלט. זו דוגמה לכוחה של הקליפה!!!

יש דברים שמרוב ששמענו עליהם, אנחנו כבר לא מעוניינים לשמוע עוד… כאילו… כמה פעמים טחנו לנו את המוח (סליחה על הביטוי) בחשיבותה של קליפה הדגנים וההבדל בין דגן מלא (לחם מלא) לבין דגן… ריק (?). כל הזמן, לא? אז אני בפוסט הזה לא רוצה להיכנס לרובריקת ה"יודעים, יודעים, אבל זה קצת too much". אני רוצה לדבר על הקליפות ועל משמעותן, אבל להיות קצת יותר ענייני, קצת פחות דוגמטי וקצת יותר מחדש… אולי… אם יצא לי.

מזל ש"שמו" קליפה על האגס
מזל ש"שמו" קליפה על האגס

 

סיבה מס' 1

בתעשיית המזון משקיעים הון בשימור, בהארכת חיי המדף, ובאיטום. ואקום, חומרים משמרים, נוגדי חמצון, מווסתי חומציות (E, E, E,E,E וכו'). אבל בתעשיית המזון של אמא אדמה קליפה אחת, לעתים בעובי של פחות ממ"מ עושה את ההבדל בין פרי שיישמר שבועות לבין פרי שיתקלקל תוך פחות מיום. ואיך זה? טוב, ברור שבורא עולם/אמא אדמה/כוח הטבע (לפי אמונתכם) הרבה הרבה הרבה הרבה יותר חכמים מאיתנו. אבל איך זה? מה יש בה בקליפה? איך היא מונעת את החמצון של הפרי (ההשחמה של האגס או התפוח, ההשחרה של האבוקדו, הדהייה של הצבע והברק בפירות ובירקות הצבעונים)- אלה הם נוגדי חמצון (אנטי אוקסידנטים) רבי עוצמה! ונוגדי חמצון אלה, בשונה מאלה שבתעשיית המזון האנושית, הם הדבר הטוב ביותר שיכול אדם לבקש לעצמו בתזונה. בפשטות, בטבעיות ובאיזון. בלי לרוץ לבתי הטבע, בלי לסחוט את הארנק, ובלי לפשפש במחקרים ולחפש מידע על כל תוסף חדש מבוסס מחקר שבדק את כל נוגדי החמצון המיובאים מהאמזונס…

עכשיו תגידו שקילוף מפחית את חומרי ההדברה. זה נכון שרוב הריסוס נקשר לקליפה, אבל אני לא מכיר אף אחד שמקלף משום כך את העגבניות, את הנקטרינה, את המשמיש או את הגמבה. במילים אחרות, זה לא הפריע לנו עד כה בירקות ובפירות שלא נהגנו לקלף מראש. עדיף ורצוי כמובן לקנות אורגאני ממקור אמין, אך בכל מקרה- וזו הנקודה החשובה- חומרי ההדברה אינם סוסים טרויאנים שלוחי רסן. הם אינם נכנסים לגוף ומייצרים נזק ללא תכלית. הגוף יודע להתמודד איתם, זה פשוט עולה לו הרבה. זה עולה לו בנוגדי חמצון. ומאיפה באים נוגדי החמצון? מייצור עצמי, מהפירות והירקות, וכמובן ביתר שאת מהקליפות. הדבר המעניין הוא שכמות נוגדי החמצון הנדרשת לנטרול חומרי הדברה היא קטנה משמעותית מזו המתקבלת מאכילת הקליפות. כלומר, איך שלא מסתכלים על זה, אורגאני או לא אורגאני- שווה לאכול את הקליפה.

מנגו ובו חומרים נוגדי חמצון ונוגדי דלקת רבי עוצמה. לקריאה נוספת- http://www.functional-nutrition.co.il/42588/mango-the-king-fruit#.WAOJpegrLIU
מנגו ובו חומרים נוגדי חמצון ונוגדי דלקת רבי עוצמה. לקריאה נוספת- http://www.functional-nutrition.co.il/42588/mango-the-king-fruit#.WAOJpegrLIU

אז יש מי שחושב שבשטיפה תחת הברז הוא מוריד את חומרי ההדברה. חומרי ההדברה הם לרוב מסיסי שמן (כי הם צריכים לחדור ל"מזיקים" לרקמות הגוף דרך ממברנות שומניות). בתור שכאלה הם נשטפים במים באותה מידה זניחה כפי ששמן על הצלחת יישטף תחת זרם מים. זה אולי נשמע הזוי לחלקכם, אבל אני אישית טורח ומנקה ירקות ופירות לא אורגאניים עם סקוטש וסבון. לא באובסיסיביות, לא באדיקות על, ובטח לא מתוך חרדת חומרי ההדברה, אלא מתוך אהבת נוגדי החמצון.

סיבה מס' 2

זה לא רק החמצון. הרי אורז או תבשיל ירקות שנשאר מחוץ למקרר- מתקלקל או נרקב, לא רק מתחמצן. מה זה ריקבון? זו פעילות חיידקית. ואילו הקולורבי או הסלק השלם יישאר ללא כל פגיעה ימים ואף שבועות. כלומר, על מנת לשמור על הפרי או הירק, דרושה גם פעילות נוגדת חיידקים ווירוסים. גם זו מצויה בקליפה. לא שווה לנו לקבל קצת מאיכויות הצמחים המונעות התפתחות מיקרוביאלית? אנטיביוטיקה טבעית לכל דבר.

סיבה מס' 3

הטבע הוא חכם ושלם, ובתוצריו מצויה השלמות. קליפות רבות, מכילות למעשה את שדרוש לגוף על מנת להתמודד עם העיכול של פנים הפרי/ירק/זרע. אחד המפורסמים לעניין הוא נוכחות ויטמיני B בקליפות הדגנים. אלה, בעיקר B1 (תיאמין), דרושים על מנת לעכל פחמימות (שכידוע מצויות בשפע בזרעי הדגנים). אם מורידים את הקליפה (=קמח לבן) מאבדים לא רק נוגדי חמצון רבים ויקרים, אלא משלמים במאגרי ויטמיני B של הגוף על מנת לעכל את הפחמימות, ולבצע מטבוליזם שלהן.

שעורה- ההבדל בין נוכחות קליפה לבין היעדרה הוא ההבדל בין מזון על ל "סתם" אוכל
שעורה- ההבדל בין נוכחות קליפה לבין היעדרה הוא ההבדל בין מזון על ל "סתם" אוכל

 

סיבה מס' 4 

הסיבה הכי נדושה ומפורסמת (אך מאוד נכונה): הסיבים התזונתיים הרבים שמצויים בקליפה עוזרים להפחתת העומס הגליקמי (מונעים את מה שנקרא "קפיצות סוכר"), וכך מפחיתים את פוטנציאל ההשמנה, הסוכרת, מסייעים בסילוק עודפי כולסטרול ומונעים מחלות מטבוליות, שהן כיום המגיפה האימתנית ביותר לה אנו עדים בעידן המודרני (בלי להגזים אפילו קצת!). וזאת נקודה משמעותית ביותר בירקות כמו סלק, גזר, קולורבי, תפו"א ועוד שללא הקליפה הערך הגליקמי שלהם קופץ פלאים. בנוסף, הסיבים מונעים ומטפלים בעצירות שהפכה להיות כה נפוצה בסביבות בהן התזונה הינה תזונה לא מודעת.

לסיכום, שווה לנסות. סלק, גזר, תפו"א, בטטה בתור התחלה, ואח"כ גם מינים מסוימים של מנגו, קולורבי ועוד אשר יכולים להיאכל בלי קליפתם. ופתאום הפירה כבר לא כזה "ריק", הארוחות יותר משביעות, פחות משמינות, יותר שלמות והערך התזונתי האיכותי של הארוחה נוסק!

פשטות ובריאות לכולנו!

מאמרים - הספריה של הידע וחכמת הצמחים

לחצו על התמונה המתאימה למעלה, לקריאת סדרת המאמרים שמעניינת אתכם.