מחלות אוטואימוניות מוגדרות כ"מחלות בהן מערכת החיסון תוקפת את הגוף". בראיה זו הן מטופלות ברפואה המערבית בעזרת סטיראואידים או תרופות מדכאות חיסון ציטוטוקסיות כמו קולכיצין (אשר במקור הופק משורש סתוונית) ואימוראן, או תרופות ביולוגיות חדישות יותר כמו Humira, Arava, Remicade ואחרות.

הטיפול המערבי אינו "לא טוב". למרבית המטופלים הוא מציל חיים, מונע סיבוכים, מאפשר אורח חיים סביר עד תקין. שהרי רפואה שלמה היא רפואה שמסתכלת על כל רבדי הריפוי (פיסי, רגשי, אנרגטי, רוחני). ברפואה שלמה הרפואה הקונבנציונאלית היא גם חלק מרבדי הריפוי, ואינה נפסלת על הסף או מקבלת פרשנות שלילית. זה מאוד משמעותי, מאחר ולחולים רבים במחלות אוטואימוניות יש תלות רבה בתרופות אלה. ובעיקר בקרב אלה הדוגלים בריפוי טבעי, מתלוות תחושות אשמה או צער על חוסר היכולת להימנע מהן, וזה מייצר "מעגל רשע" שרק מחריף את הצורך בתרופה. בנוסף, ההתמודדות עם תופעות לוואי אשר אינן בלתי שכיחות וההכרה בנזק המצטבר תוך כדי השימוש בתרופה, מעמידים את המטופל במצב לא פשוט של חוסר מוצא!

דבר נוסף שמשפיע על הלך הרוח במחלה אוטואימונית הוא האמירה הרווחת שאין ריפוי למחלה, וניתן רק להקל בסימפטומים ולשלוט בהם יחסית באמצעות התרופות. על ידי כך מעמיקה תחושת התלות בתרופות, וגם מתפוגגת התקווה לריפוי.

לכן, אם אדם רוצה למצוא מזור טבעי, להגיע לרמסיה ממושכת (תקופת הפוגה בה נעלמים הסימפטומים באופן משמעותי) ואולי אפילו להיות חסר תלות בתרופה, עליו לקבל את התלות שלו בתרופות וגם לראות את יציאתן מחייו כאפשרית. להיפתח להבנה שהכל אפשרי. הסטטיסטיקה אמנם לא תהיה לטובתו, אבל הוא ישאב השראה מכך שיש מקרים בהם התרחש ריפוי, אם או בלי עזרת טיפול טבעי זה או אחר. ואז במקום לכרוע תחת הסטטיסטיקה, ימצא האדם תקווה בחיפוש ואיתור אחר אותם הכלים אשר הובילו לריפוי במקרים המוגדרים כ"חריגים", "נדירים", או "נס רפואי".

השורה התחתונה היא שבעולם הריפוי הטבעי והרפואה השלמה יש הרבה מה לעזור במחלות אוטואימוניות; אך זה לא תהליך קצר, ויש לו דרך. דרך עם עליות וירידות. אך יחד עם העליות והירידות- צפויה מגמה ברורה של שיפור באיכות החיים.

הטיפול כולל צמחי מרפא ייעודיים לעניין. חלקם מאזנים את מערכת החיסון, אשר פועלת ביתר שאת כלפי אותה רקמת גוף. כאן ישמשו צמחי מרפא ופטריות מרפא כמו שורש ויתניה, פטריית ריישי, שורש ג'ינסנג קוריאני ואחרים. צמחים אלה הקרויים אדפטוגנים, מעבר לפעילות מאזנת החיסון שלהם, הם גם מחזקים את האדם השלם בכל הרמות ותורמים לאיזון בהיבט ההורמונלי, עצבי, אנרגטי ורגשי.

במקביל יינתנו צמחי מרפא לסילוק אותה רעילות המצטברת ברקמה הפגועה (הרעילות היא בין היתר אותו מופע ניראה לעין של אודם, נפיחות במקרי דלקות מפרקים או נגעים עוריים וקשקשת במקרי פסוריאזיס, לופוס ואחרים). הפינוי והניקוז נעשים גם עם צמחים אשר מנקזים רעלים מהרקמות דרך הכבד, הכליות והלימפה. צמחים כמו שורש לפה, שורש איריס, שורש קיסוסית, עלי סרפד, עלווה של דבקה זיפנית, פרחי תלתן ארגמן ועוד… (הכל בהתאמה ספציפית לאדם, למחלה, לסטטוס הכללי).  כך גם יש הקלה על הסימפטומים ברקמה, הפחתת הדלקתיות, וגם ברבות הימים ניתן להגיע למצב בו הרקמה פחות מגרה את מערכת החיסון לתקוף. זה מה שנקרא- "לפרוץ את מעגל הרשע". כי למעשה מערכת החיסון תוקפת את הרקמה ה"בריאה" כביכול היות ויש בה משהו שמאותת לה שלא הכל בריא שם…!

במקביל תהיה התייחסות לחיזוק ושיפור תפקוד של מערכת העיכול. זהו דבר מקובל וידוע בכל שיטת ריפוי שלמה, כי עיכול וספיגה לקויים מביאים להצטברות של רעלים ורעילות המהווה טריגר נוסף להתפרצויות של מחלות כרוניות.

כמו כן, תהליך שלם חייב לתת התייחסות לפן הרגשי שתמיד קיים במחלות אוטואימונות (וזה כבר אמירה רשמית של ה CDC- המחלקה לבקרת מחלות של ארה"ב). ההתייחסות היא לאורך כל הדרך על ידי צמחים התורמים לשיפור מצב הרוח במצבי דכדוך ודיכאון, צמחים מחזקים מול סטרס, צמחים מרגיעים ומפחיתי חרדה, צמחים שתומכים ביכולות מנטליות- זיכרון, ריכוז ועוד… כמובן הכל בהתאם לאדם המטופל.

אך בל נשלה את עצמנו שצמחים בלבד ישנו את הדפוס המחשבתי או ההתנהגותי ששזור בהופעת המחלה. וכאן נכנסים למורכבות העדינה של טיפול במחלות בראיה של גופנפש. ענייניים רגשיים הם פעמים רבות טריגר, אך לא תמיד ניתן לראות שהפחתה שלהם מביאה ישירות לשיפור באופי מחלה. זאת משום שהדברים הם עמוקים יותר, ונוגעים הרבה יותר לרבדים של התת-מודע מאשר לאותו מצב רוח ירוד, חרדה או סטרס ממושך הניתנים לניתוח בעזרת המודע היומיומי. העובדה שאדם חווה מתקפה עצמית על גופו משולה בהיבט הרגשי למתקפה על פן אישיות, מצב רגשי, דפוס חשיבה או כמיהה פנימית מודחקת. כך למעשה העבודה חייבת לכלול התבוננות עמוקה פנימה לרבדים האלה. אפשר לומר שקבלה עצמית ואהבה עצמית הם איכויות מרפא למחלות אוטואימוניות, בדיוק כפי שאפשר לומר על צמחים מסויימים שהם מרפא לכך…

בקליניקה, העבודה פנימה אל רובדי תת המודע נעשית בהדרגה. בד בבד עם הבחנה בשינוי במופע המחלה והמצב הגופני-אנרגטי אשר מביאים צמחי מרפא והתאמות התזונה, מתאפשר גם פילוס דרך לרבדים של התוכן הסמוי. שם מתגלים כלי התבוננות ומודעות שמתחילים בעצם הכרת האדם במחלה כביטוי פיזיולוגי לקונפליקט רגשי עמוק. משם מתחיל תהליך העמקה הכולל שימוש בכלים כמו ריפוי הכאב הכרוני (דר' סראנו) הו'אופונופונו (שיטת הריפוי העתיקה של ילידי הוואי), "המסע" (של ברנדון בייס), עבודה עם צרכים, אמונות ודפוסים לפי "המצפן ותקשורת מקרבת" (של ארנינה קשתן) ומדיטציות הילד הפנימי על שיטותיהן השונות. בד"כ מתגלה בעולם החבוי של תת-המודע/ילד פנימי (בראיות מסוימות זה אותו דבר)- אותו ריפוי סמוי המאפשר לכל העבודה הפיזיולוגית- אנרגטית (צמחים ותזונה) גיבוי תודעתי לשם יצירת מציאות פיזיולוגית חדשה.

לסיכום, מחלות אוטואימוניות הן מצב "כמעט קיצון" מבחינה פתולוגית. הן אינן תופעה פשוטה כלל, ובמידה מסויימת יש בהן את החוויה של "הגוף בוגד בנו". חוויה אשר ניתן לזהות גם במחלה חמורה עוד יותר, הלוא היא הסרטן. ניתן להגיד שבמחלה אוטואימונית ה- "bug" סלחני יותר, ומאפשר זמן תגובה ארוך יותר. בעוד שבסרטן לרוב השינויים הנדרשים בחיים הם שינויים מידיים ועמוקים, לצד טיפול אינטנסיבי ומושכל כאחד. אולם יש לזכור שגם המורכבות במחלות אוטואימוניות היא גבוהה. הדיוק במתן הצמחים הנכונים והשינוי שלהם בד בבד עם השתנות המצב, הדיוק בהקפדה על התזונה המותאמת אישית (לא רק ע"פ ספרי התזונה הנטורפתית למצבי דלקת, אלא גם בהתאמה אנרגטית של מזונות ע"פ אופי האדם והמחלה) והמעקב והליווי המקצועי הם הבסיס להתקדמות ולשיפור מגמתי ומתמשך. ובאותה נשימה ללכת גם עד לעומקו של שורש הבעיה, שהרי הבעיה איננה בעיה פיזיולוגית בלבד. תמיד קיים הקשר מעולם הנפש (אם ניראה שלא- הוא פשוט עוד לא נחשף), לכן טיפול שלם חייב לפעול גם ברובד הזה.

הנה מאמר מעמיק עוד יותר על ריפוי מחלות כרוניות

וכך ניראה הליך הריפוי: